יצחק בן אברהם
קריאה במקור
קראתי בכל לב · תולדות · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (כ"ה, יט) בדיווח כפול זה פותחת פרשת תולדות. הייתור צד את עיני הפרשנים שנצרכו לתת טעם להיפוך המובן מאליו הזה. אם יצחק הוא בן אברהם אזי אברהם הוא גם אביו. בפרט בולט ייתור זה כשמשווים את תיאור הייחוס של יצחק לאברהם לתיאור הייחוס של ישמעאל ליצחק, פסוקים אחדים קודם לכן (כ"ה, יב).
אציג כאן שלוש גישות המצויות במדרש לפתרון חידת ההדגשה והחזרה.
גישה אחת היא זו המובאת במדרש שמות רבה: "וכתיב 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם...', ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים" (שמות רבה, א). המדרש הזה למד שהדמיון בין אברהם ויצחק היה ברמה בלתי מצויה. מעבר למראה החיצוני כשל כפיל, דבקו ביצחק גם חכמת אביו ותכונותיו המיוחדות וכן ניחן בברכת ה'. החזרה הכפולה מתפרשת כהעברת המבט חליפות מזה לזה תוך השתאות על הדמיון הרב.
גישה שנייה מתייחסת להתהדרות ההדדית. בשלב כלשהו אברהם הופך להיות אביו של יצחק, והיותו אב ליצחק הופך למה שמגדיר אותו. בה בעת, מבחינתו של יצחק הייחוס לאברהם הוא גאווה גדולה.
'עטרת זקנים בני בנים' (משלי), האבות עטרה לבנים, והבנים עטרת לאבות, האבות עטרה לבנים, שנאמר 'ותפארת בנים אבותם', הבנים עטרה לאבות, דכתיב עטרת זקנים בני בנים (בראשית רבה, סג).
המדרש מרחיב ומבאר כי למעשה מפרספקטיבה מאוחרת נראה שכל ההצדקה לקיומו של אברהם היא הולדת יצחק:
רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות של יעקב... דבר אחר עטרת זקנים בני בנים, ואלה תולדות יצחק בן אברהם (שם).
גישה שלישית במדרש משתמשת בטכניקה של קריאה שאינה מתחשבת בסימני הפיסוק:
ואלה תולדות יצחק וגו'... יצחק נקרא אברהם: 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם' (שם).
לפי המדרש, יצחק נקרא אברהם מפני שכתוב "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם" תוך שהוא מתעלם מכך שהמילה אברהם היא פתיחה לפיסקה חדשה שממנה עולה כי אברהם הוליד את יצחק. משיבוש פיסוק זה יוצא שיצחק הוא אברהם. המדרש מרחיב ומראה כי יעקב נקרא ישראל וגם אברהם נקרא ישראל, וכך הולך המדרש ומרחיב את העיקרון שיצחק וכל צאצאיו הם למעשה נוכחות אברהמית בעולם.
שלושת המדרשים מצביעים על גישות שונות ליחסים שבין הדורות המתחלפים ובאים. המדרש הראשון מדבר על דמיון בין הדורות, השני מדגיש את ההתפתחות והשלישי מתאר זהות.
ניתן להתייחס למדרשים כנובעים מתבניות למדניות. במושגים הלכתיים המבנה של הפסוק הוא של כלל (אלה תולדות יצחק בן אברהם) ופרט (אברהם הוליד את יצחק). מבנה זה אומר שאין בכלל אלא מה שיש בפרט. הכלל כולל את הפרטים שיבואו אחריו. מכאן לדרשה ההתפתחותית.
מי שרואה בפסוק כלל ופרט וכלל (אלה תולדות, יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק) עשוי לראות בכלל כעין הפרט. ולראות במבנה הזה כרומז לדמיון. וכן על זה הדרך.
שלוש הגישות הן גישות קיימות וקיומיות בעולמנו.
גישת הדמיון — גישה זו הוּכחה מדעית והיא מתבטאת בהעברה גנטית של מטען התכונות והביטוי החיצוני והפנימי שלהם. ברור כי ישנם שינויים שמתחוללים במעבר מדור לדור, הן מפני שישנם גנים שמטענם מגוון והן מפני שיש לכל אדם זוג הורים. אך בסופו של דבר סל האפשרויות טעון ומצוי כבר בתחילת השרשור הגנטי. אשר על כן, המבנים המתחדשים הם למעשה פנים חדשות והרכבות מגוונות של ראשית האנושות. מבחינה פילוסופית המשמעות היא שדורות מאוחרים הם וריאציות ופראפרזות של דורות קודמים. בגישה זו יש העדפה לראות את הדומה על פני השונה. והיא כוללת אמירה מהותית על הזיקה שבין הדורות.
עקרון ההתפתחות — עיקרון זה קשור בדרך כלל לתיאוריות הדרוויניסטיות, ומדגיש שמשמעות החיים אינה מסתיימת עם קיצם אלא ממשיכה ומתבררת ביצירתם של חיים חדשים ושל אנשים ודמויות שייצרו ויחדשו דברים בעולם. הגישה הזו יוצרת מערכת מוסרית של מחויבות של הדורות המוקדמים כלפי אלה שיבואו אחריהם לשמירה על הטבע ומקורות החיות. אך גם נותנת לדורות המאוחרים תחושת קטנות אל מול התעצומות שכבר באו לביטוי לפני בואם לעולם ושהיו גנוזים באלו שקדמו להם. כפי שתיאר ר' ישעיה מטראני כשנקודת המוצא שלו הייתה שאנו חשים ננסים לעומת הראשונים וכי זכותנו להיכנס לדיון שבו החלו דורות ראשונים, לטבוע את חותמנו בעולם הוא רק מפני שאנו "ננסים על גבי ענקים": "כך אנו ננסים רוכבים על צווארי הענקים מפני שראינו חכמתם ואנחנו מעמיקים ומכוח חכמתם חכמנו לומר כל מה שאנו אומרים ולא שאנו גדולים מהם" (שיבולי הלקט, מבוא). תיאור התוספת הזו היא התוספת ההתפתחותית.
הגישה השלישית מתארת זהות — חזרה על התמודדויות שאינן פוסקות, על אותן תהיות קיומיות, אין חדש תחת השמש. אברהם הוא אברהם, יצחק הוא אברהם, אברהם הוא יעקב ולהפך.
תיאור היחסים הבין־דוריים המתייחסים לתקופות המתחלפות בפאזות גדולות בהיסטוריה האנושית אינו שונה מן החוויה האישית הפשוטה שכל אדם חווה באשר ליחסיו עם הוריו ועם ילדיו. תחושת הגורל המשותף והאינסופי, יחד עם תחושת הקירבה והדמיון, לצד השוני והתוספת.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f