קריאה במקור

קראתי בכל לב · תולדות · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
בכורה בנזיד עדשים
2
עשיו מגיע מן השדה רעב מאוד לאחר יום עבודה ומאמץ, והוא תר אחר דבר מה לאכול. המטבח של יעקב מלא בכל טוב, אך הוא חסר תבלין רוחני אחד — ושמו בכורה. נדמה שעשיו דווקא אינו מחשיב כלל את יתרונה הרוחני של הבכורה ומזלזל בחשיבותה. עסקת החליפין הנרקמת: בכורה תמורת נזיד עדשים, נראית כעסקה מצוינת שבה כל הצדדים מרוויחים ואיש אינו מפסיד.
3
מנקודת מבט אחרת, העסקה הזו אינה שקולה: יעקב מצוי בעמדת עליונות, מפני שיש לו הידע המתאים על ערכה של הבכורה שמצויה בידי עשיו. עשיו סבור כי היתל ביעקב וזכה בארוחה דשנה חינם אבל יעקב מבין היטב כי רכש לעצמו באפס מחיר דבר שאין להשיגו גם תמורת כל הון שבעולם.
4
לכאורה דומה עסקה זו לעסקה שעשו עם האינדיאנים ראשוני הדורכים על אדמת אמריקה, כשמכרו להם מחרוזות צבעוניות מפלסטיק תמורת זהב ויהלומים.
5
רוב הפרשנים הניחו שהעסקה שעושה יעקב עם עשיו אינה הוגנת ואצו לבאר מדוע רעבונו של עשיו אינו הופך אותה לחוזה שנחתם תחת לחץ ומתוך אונס, ולכן בטל. הם הזכירו שגם לאחר שעשיו אכל נאמר מפורש "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". אחרים הצביעו על הקושי הנובע מכך שעשיו קיבל מחיר הפסד עבור הבכורה וטענו שהייתה תמורה נוספת שאינה כתובה במקרא, כלומר שיעקב שילם כסף מלא עבור הבכורה, והנזיד הוא רק המעשה הסימבולי של הקניין.
6
אני מבקשת לטעון כי מדובר בעסקה הוגנת. ההכרעה בשאלת הוגנות העסקה תלויה בשאלת מפתח: האם עשיו מכר את הבכורה מתוך רצון חופשי. האם הבין עשיו את משמעותה של הבכורה והמניע שלו למכירתה הוא מניע סביר כשל אדם סביר?
7
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה (כ"ח, לב).
8
הדברים שהתורה שמה בפיו של עשיו אינם קשורים לרעבונו המיידי. דבריו של עשיו נחשבים להשקפת עולם ראויה על פי דברי חז"ל בפרקי אבות: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (משנה, אבות פ"ג מ"א). למרות גילו הצעיר (חמש־עשרה שנים) עשיו חש בכל רגע את אימת המוות הממשמש ובא. המוות מעורר את עשיו למחשבות חידלון, חוסר אונים וריקנות (ראו חזקוני כ"ח, לב). קהלת בספרו תיאר אף הוא "כי הולך האדם אל בית עולמו", גם הוא בחר לראות את מסע החיים מנקודת הסוף שלהם, והמעיט בערך העשייה והחידוש.
9
השאלה היא מהי המסקנה המעשית הנגזרת מתחושת העמידה אל מול אפשרות הכיליון. מסקנת עשיו היא: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ראו ישעיהו כ"ב, יג). העמידה אל מול המוות, מבחינתו של עשיו, מגמדת כל הישג שיש בו ממד רעיוני ומותירה עבורו את ההישרדות הפיזית עצמה כערך עליון. עשיו בוחר בהעצמת הנהנתנות הרגעית. הוא בוחר להתייחס לחיים כאל אירוע חד פעמי שיש לנצלו לרווחת האדם.
10
הבחירה ה'יעקובית' הפוכה: להציב את רגע המוות כמראה וכהזדמנות לחשבון נפש, כתובנה מכוננת המשפיעה על כל רגע ורגע ומציבה בעוצמה את שאלת הנצח. לפי גישה זו הזכייה בחיי נצח מתרחשת רק בזכות הזיכרון המיוחד שיותיר אחריו אדם שהשקיע בעתיד צאצאיו ותרם לבני בניו כוחות נפש, מידע, תובנה ורעיון.
11
ניתן להיווכח שמחשבותיהם של יעקב ועשיו נעוצות בתהיות פילוסופיות קיומיות. תשובתו של עשיו נראית מנקודת המבט של יעקב נלעגת אך גם להפך. לפי כל אלה, לפנינו עסקה הוגנת לחלוטין. שני הצדדים העמיקו והביעו עניין בחליפין כמות שהם. שאלת ההוגנות תלויה בעצם בשאלה פילוסופית: האם ניצול מתרחש רק כשצד אחד רפה שכל? האם מה שיקבע את מידת הוגנותה של העסקה הוא חופש הבחירה והמודעות לה, או אמת מוחלטת כלשהי. התפיסה הקובעת כי יעקב ניצל את עשיו מחייבת את אימוץ נקודת המבט של יעקב והפיכתה לעמדה הפטרונית והשלטת, כפי שאכן עושה המדרש: "הנה... ולמה זה לי בכורה. מלמד שכפר בעיקר" (מדרש אגדה, תולדות כ"ה, לב). התפיסה הליברלית תקבע כי העסקה הוגנת ותקפה בהחלט, מפני שנעשתה מתוך רצון חופשי של הצדדים.
12
הצעות שונות לכריתת ברית זוגיות כאלטרנטיבה לנישואין כדת משה וישראל הן דוגמה טובה לבחון את שאלתנו. נישואין יכולים להיחשב לקשר משפטי של זוגיות שתוכנו ומחויבותו נתונים לשיקול דעתם החופשי של הקשורים בו, או לחלופין — הם יכולים להיות קשר הכולל בתוכו מערכת שלמה ונתונה מראש של חובות וזכויות של הצדדים, מחובת מזונות ועד אישות. התפיסה הליברלית אינה חפצה לומר דבר על מהותם של הנישואין אלא להותיר זאת לטוב ליבם של המתקשרים. ואילו התפיסה השמרנית סבורה כי יש להכתיב לא רק את אפשרות מיסוד הקשר אלא גם את תוכנו, באופן שיהיה ראוי והוגן.
13
נדמה שהבחירה בין שני סוגי המשטרים נוגעת בעצמה בשאלה מה נכון: האם נכון לכפות עקרונות שנראים ראויים ונכונים או שנכון להותיר חלל שימולא על ידי אנשים בני דעת. ההתמודדות על האחיזה באמת עצמה נעוצה בהתמודדות ערכית, בין ערך הכבוד לבין ערך החירות. מנקודת המבט הערכית של עשיו הוא רוצה בעסקה. עשיו גם סבור שהכללים שחלים ביחס לעסקאות צריכות להיות קוהרנטיים לתפיסת החופש הכללית שלו בחייו. בסופו של דבר, התקבלה עמדתו של עשיו וההכרעה בפרשתנו היא שהעסקה תקפה. יעקב זכה בבכורה וגם בברכות, ועשיו זכה בנזיד עדשים.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f