קריאה במקור

קראתי בכל לב · פקודי · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
כאשר צווה ה' את משה
2
הפזמון החוזר בפרשתנו, פרשת פקודי, הוא ללא ספק המילים "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". הביטוי מופיע בפרשה חמש עשרה פעמים, ורק כארבעים פעם בכל התורה כולה מלבדו. החזרתיות חודרת לתודעת הקורא בפרשה ומבהירה באופן חד וברור שבנושא המובא בפרשתנו אין מקום ליצירתיות אנושית או לפרשנות מחודשת. כיוון שהנושא של הפרשה הוא בניית המשכן והקמתו, אולי העיקרון הזה מתבקש.
3
הדיוק האדריכלי בבניית כל בית הוא הכרחי והוא כולל בתוכו את הניסיון לקבע בצורה את התכנים שבעל הבית מבקש שישרו בביתו. על כן, פשוט שהמאמצים של משה מרוכזים בהשבעת רצונו של ה' ובמימוש מאווייו. כדי שהמשכן יהיה הבית ש"אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהילים קל"ב, יג). משה וכל שאר המגויסים לעניין עובדים במקרה הזה תחת הוראות מדויקות של בעל הבית, וממש כמו מעצבת פנים, אמורים להלביש בגשמיות את הרצונות והחלומות של המזמין. אך, רובד נוסף טמון במשפט החוזר הזה והוא קשור למקומו הספיציפי של המשכן כדרך מסוימת בתוך מיגוון הדרכים לעבודת ה'. את דרכי עבודת ה' ניתן לחלק לשתי נקודות מבט ראשוניות ובסיסיות בתודעת האדם. הכוונה להסתכלות על המעשה הדתי כעל עבודת הא־ל מצד אחד, וכתורם לאדם ולגאולתו שלו, מצד שני.
4
ההסתכלות השנייה מבטאת את התועלת שמפיק האדם עצמו מן העשייה הדתית, המביאה לחייו בשורה, מרפאת את נפשו ונותנת לו תקווה לצדק ומוסר. ההסתכלות הראשונה משקפת את הרעיון שעבודת ה' היא המקום שבו כל מה שהאדם עושה הוא לשם שמיים, מתוך ויתור מלא על בקשת שכר ותגובה או תביעה: "ה' לא עובד אצלנו". ישעיהו ליבוביץ נטה לראות את הצד הזה ביהדות. הוא סבר שיהודי מתפלל כי כך צווה, שאין ציפייה לשכר על מעשים כאלה או אחרים. ההיבט הזה הוא הבנה שהקב"ה תובע מאיתנו הקרבה, ולעיתים אף ניתוק מן המציאות.
5
בדרך כלל שני ההיבטים האלה מאזנים זה את זה. וכך כותב יצחק קליין בספרו הדת כבעיה פילוסופית (ירושלים 2004):
6
לדת בכוליותה שני היבטים: עבודת הא־ל וגאולת האדם.
שני ההיבטים האלה מותנים זה בזה וסותרים זה את זה.
הפולחן עומד על עבודת האדם את האל, על ריצוי האדם את האל.
כל מה שהאדם הדתי עושה, למען א־לוהים הוא עושה.
הוא מתמסר לא־לוהים ללא כל פניות ומשתעבד אליו.
בעצם, האדם הדתי חי כדי לקיים את רצון הא־לוהים.
המאגיה לעומת זאת, עומדת על שעבוד הא־ל לאדם.
האדם הדתי רוצה לבוא על סיפוקו על ידי הדת,
לקבל טובת הנאה מעצם היותו דתי.
בגישה המאגית לא־לוהים האדם פועל למען עצמו
(הדת כבעיה פילוסופית עמ' 37).
7
קליין מתאר את הפן של עבודת הא־ל כצד הפולחני, הריטואלי של הדת. ואילו את הצד האנושי הגאולי הוא מכניס תחת הכותרת "מאגיה", שתפקידה לפעול ולשנות את המציאות לתועלתו של האדם.
8
והוא מסכם:
9
עובדתית אין פולחן ללא מאגיה ולא מאגיה ללא פולחן.
כשהדת נעשית מאגיה טהורה היא אינה דת עוד, כשם שכאשר היא רק פולחן, רק עבודת א־לוהים, היא חדלה להיות דת חיה (שם).
10
הדיאלקטיקה הזאת בעייתית מפני שהזווית שלה צרה מדי. בדבריו חסרה נקודה חשובה: אותה 'תועלת האדם' אינה רק מילוי משאלותיו הטכניות, בדרך 'מאגית', אלא גם מילוי צרכיו הרוחניים, מילוי שלשמו אין כלל צורך במגיה, ועבודת ה' מסורה עשויה לספק אותה ברוחב לב.
11
בנוסף, תיתכן תנועה של רצוא ושוב. וייתכנו גם ערוצים מקבילים או מעורבים. כשאדם מקיים מצווה שמחייבת אותו למסירות נפש, לוויתור על העצמיות או לנסיגה הוא חש 'עובד ה''. מצוות או חובות כמו חבישת כיסוי ראש, צום או המתנה בין בשר וחלב מעוררות את הכיוון הזה בנפש. בהקשרים כאלו האדם כובש את רצונותיו ומגויס למאמץ לקיום מצוות. לעומת זאת, התודעה הנלווית לחלק אחר של חובות ומצוות היא של התעצמות מוסרית ובשורת מרפא לאנושות. כך הוא למשל, כשאדם מקיים מצוות צדקה וגמילות חסדים. יש גם מצוות שמערבות בין שתי החוויות. שמירת שבת, שמענגת את האדם ומעניקה לו את המנוחה השבועית שהוא זקוק לה ובצד זאת גם המגבלות האיסוריות שמגבות ומחזקות את השאיפה למנוחה אך גם מונעות מן האדם לבחור כיצד למלא את היום ומגבילות את צעדיו. איסור ריבית או שמיטת כספים יש בהם התחושה של גאולת האדם אך גם מגבלה שלא בהכרח מתיישבת עם ההיגיון ועל כן מחייבת הקרבה. אלו יכולים להיות הבדלי אישיות ולא רק הבדלי השקפות. מי שחש שהוא בא לעולם הזה כדי לעבוד, והוא דרוך למשימה כל העת. ומי שחש שמציאות ה' מעצימה את האדם ימצא את העשייה הדתית במקום הרך שלה. אולי שווה להזכיר בשולי הדברים את דמותה של הרבנית קאפח ז"ל, שחייה היו מלאי נתינה וחסד אבל היה ברור לה שכשם שהיא עובדת אצל הקב"ה, הוא, כביכול, "עובד אצלה" ואמור לסייע לה בעבודתה אותו. החיים בצל ה' ומילוי מצוותיו התפרשו אצלה כמערכת יחסים הדדית המבוססת על עסקה הוגנת של איחוד כוחות. הקשר שהיא דימתה בעיני רוחה היה של ציות בלא תנאי. ציות שללא ספק יפעיל פעולת גומלין והשפעת שפע עלינו.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f