חיים בצל מסע
קריאה במקור
קראתי בכל לב · פקודי · פרק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חומש שמות מסתיים בתיאור החיים בצד המשכן:
וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ. כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם (שמות מ׳, לו–לח).
חיי ישראל במדבר הם חיים בצל מסע. כל עוד הענן מעל המשכן עם ישראל נשאר במחנהו. ברגע שהענן עולה, על עם ישראל לארוז וללכת בעקבות הענן אל מקום שבתו החדש והלא נודע.
צורת החיים הזו מתוארת בספרות האחרונים בדרך למדנית מעניינת. מקור אחד משקף את החוויה הזו באמצעות דיון בשאלה האם וכיצד יכולים היו בני ישראל להקריב קורבנות במהלך שהותם במדבר. עיקר הדיון נסב סביב שאלת הקרבת קורבן הפסח. ייחודו של קורבן פסח בכך שהוא מוקרב לשם אכילה ואין להקריב את הפסח כשאין מי שראוי לאוכלו. לאור הלכה זו נשאלת השאלה כיצד יכולים היו בני ישראל בעת שהותם במדבר להקריב קורבן פסח בשעה שקיים החשש שהאכילה תתבטל אם בסמוך להקרבה יעלה הענן ועם ישראל יצטרך להיחפז ולצאת לדרך.
על הקושיה הזו אף משיבים בדרכים פתלתלות: ראשית שיכולים היו להקריב קורבן פסח בשנה שבה ליל הסדר חל בשבת. שכן, חזקה על הענן שלא הורה לעם ישראל לחלל את השבת ולצאת ולטלטל בשבת מרשות לרשות. שנית, מפני שאיסור תחומין חל גם ביום טוב ועל כן לעולם עליית הענן בערב הפסח תהיה כרוכה בחילול החג או השבת הבאים בעקבותיה. אך המפרשים הציעו שבעיית ההקרבה בכל זאת ללא פתרון. שכן הסמיכות לחג או שבת אינה מונעת את המעבר והמסע שהרי ניתן לטלטל ולהוציא בשבת על ידי פתרונות מתוחכמים, כמו למשל בעשיית המלאכה על ידי שניים באופן הפוטר את העושים מאיסור ומעונש. ואם כן, ייתכן שהענן יצווה על מעבר אף בשבת או ביום טוב מפני שניתן לשנות מקום גם בלי לעבור על איסורי תורה. ממילא לא ניתן לעולם להקריב קורבן פסח במדבר (ראו: המקנה, קידושין לז ע"ב; שו"ת מהרש"ם ח"ו, סי' עה).
דיון נוסף המתאר את השפעת הענן על שטף החיים אנו מוצאים סביב עניין קבורתה של מרים. הפסוקים מתארים שעם ישראל הזדרז לקוברה. ומסבירים המפרשים שהמהירות נבעה מן החשש שמא עם ישראל ייאלץ לפתע לנסוע לדרכו. במצב "ענן": מה שאפשר לעשות מיד אין דוחים לאחר כך (פנים יפות, חוקת ד"ה והנה איתא).
שאלת הקרבת הפסח כשלעצמה והאופנים שבהם הציעו המפרשים לפתור אותה אינה מענייננו כרגע. גם בעיות הקבורה של מרים נפתרו מזמן. השאלה המהותית שמציפים המפרשים היא שאלת אופי החיים מתוך תלות מתמדת בענן וכוננות תנועה. המצב המתואר הוא של אי־יכולת לתכנן לטווח הארוך ובקושי לטווח הקצר. הרעיון שעם ישראל יארוז אפילו באמצע השבת את מיטלטליו ויתארגן לנסיעת "בדיעבד" תוך הקפדה על עשיית מלאכות בשינוי, באופן שתיווצר אחריות מופחתת, נשמע הזוי. וספק הוא בעיני אם הפתרון ההלכתי אכן אפשרי. אבל עצם העלאתו מעידה על כך שכל שמירת המועדות והשבתות הייתה תלויה על בלימה. שבת שמנוחתה מופרת מעצם זמניותה של המנוחה.
שאלת קבורת מרים מתעדת לא רק את העובדה ההיסטורית אלא את חווית אי־השקט, את אובדן היכולת להשתהות, לחשב מהלכים ואת היעדרו של 'זמן איכות'. חוסר הנחת הזו עומד בסתירה למשמעות הענן: נוכחותו הקבועה של הקב"ה בקרב עם ישראל. מאותו הפסוק עצמו המתאר את התלות המוחלטת בענן, לומד הספורנו:
וכל כך היתה שריית השכינה קבע במשכן שלא היה מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים לנסוע (ספורנו, פקודי).
גם המדרש בתארו את שבעת העננים המלווים את עם ישראל בדרכו מתאר מציאות אוטופית מופלאה וקסומה:
ארבעה מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד שמקדים לפניהם מתקן להם את הדרכים מגביה להם את השפל ומשפיל להם את הגבוה ועושה להם דרך סרט ומישור (מכילתא דרשב"י, בא יג, כא).
לפי המדרש, עם ישראל במדבר זכה ל"שירות" שכלל: הגנה היקפית, סלילת דרכים מתוקנות ויישור ופילוס דרכים ושבילים נוחים למעבר באדיבות מע"צ עננים. נוכחות העננים הפכה את בני ישראל לפי זה לעם מפונק ומחוסר דאגות.
הפער שבין המדרש ופירוש הספורנו מצד אחד לבין העמדה המשתקפת מתיאורי הלמדנים המאוחרים יותר מן הצד השני מלמד על נקודת מבטו של הפרשן. מי שבחר להצביע על הקושי שבנדודים המאיימים קורא בספר שמות את סיפורו הממושך של עם ישראל כעם נווד בן אלפי שנים התלוי בעננות החולפות על פניהם של מלכים ורוזנים. מי שבחר להצביע על הממד מחמם הלב של הקשר האישי והקרוב עם הקב"ה או על הממד הניסי המספק ביטחון קורא את פרשיית המדבר בגעגוע, כפי שעשה ירמיהו: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב', ב).
הקריאה המשלבת בין השניים אף היא אפשרית. לקירבה לה' יש יתרון עצום ומחיר גבוה. חוסנו של האדם ותחושת הקביעות שלו, כמו גם השאיפה להתקדמות ולעשייה תלויים כולם בגאווה ובעמידה העצמאית, תוך הדחקה וטשטוש חוסר האונים מול הבורא. קירבת ה' מסיבה אושר ועונג אך גם ביטול מוחלט.
את התיאורים הפרשניים הקוטביים של החיים בצל המסעות ניתן לקרוא כמתייחסים לשני "מצבי ענן" שונים. ענן ה־on וענן ה־off: ירידת הענן ועלייתו. מצבי ענן אלו של עליות וירידות מתארים יחדיו את עצם חוויית התהפוכות הקיצוניות. הפער שבין שני הפירושים מספר סיפור שלא תם במדבר. כמו באודיסאה, גם סיפור המסע של עם ישראל הוא סיפור של המתנה ארוכה לשיבה מאוחרת. סיפור המסע הזה הוא סיפור של שכינת עננו של הקב"ה והתרחקותו המטלטלת. פחד נטישתו בצד תקווה לשובו המרגיע. זהו גם סיפורו המבלבל של מי שאינו יודע להבחין בין מנוחה וטלטלה וחש ספק קיומי מתמיד.
אנו מסיימים את חומש שמות ביציאה משעבוד לגאולה. אך הגאולה אינה חתימתו של תהליך, היא רק תחילתו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f