אבני שוהם
קריאה במקור
קראתי בכל לב · ויקהל · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תרומת הנשיאים למשכן נזכרת בפרשת ויקהל: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן" (ל"ה, כז).
רש"י בפירושו לפסוק זה מביא את המדרש (במדבר רבה) המספר את סיפור הרקע לתרומה זו. מן המדרש מתברר כי בעת איסוף התרומות הודיעו הנשיאים שהם לא ישתתפו בשלב הראשון של האיסוף:
אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו ציבור מה שמתנדבין. ומה שמחסירין אנו משלימין אותו.
הנשיאים החליטו להמתין ולראות מה יחסר לאחר שכולם ישלימו את תרומתם. אלא שאז התברר שהציבור הביא את כל הנצרך ולא חסר דבר:
כיוון שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר: "והמלאכה היתה דים" אמרו נשיאים מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השוהם.
מן המדרש עולה כי תרומת אבני שוהם היא תרומה זניחה, יחסית. שכן, מן הנשיאים היה ניתן לצפות לתרומה גדולה יותר. לימים, בחנוכת המזבח, ילמדו הנשיאים את הלקח ואת מתנותיהם יביאו כבר בשלב הראשון. המדרש מוסיף שהייתה ביקורת על עמדה זו של הנשיאים שישבו על הגדר והמתינו לראות מה יחסר:
ולפי שנתעצלו מתחילה, נחסרה אות משמם: והנשאים כתיב.
מילת 'הנשיאים' בפסוק שלנו נכתבה כשהיא חסרה יו"ד אחת, ובהחסרה זו יש לראות ביקורת או עונש. המדרש קושר את התנהגותם עם סוג של עצלות. הרעיון להמתין ולראות מה יחסר בהמשך נחשב לניסיון שלא לבחון באופן עמוק מהי התרומה שאותה מתאים שדווקא הם יביאו. מהי התרומה שהם מבקשים להביא שמבטאת בדרך הטובה את רחשי ליבם. הנשיאים העדיפו לדלג על שלב הדיוק והבירור הפנימיים האלה ולהמתין להכרעת הגורל.
באבות דרבי נתן נקשר מעשה הבאתם המאוחרת של אבני השוהם בסיבה אחרת. שם נטען שמשה לא שיתף את הנשיאים בהכנת המשכן ולא פנה אליהם לקבל את עצתם. משה לא טרח להיכנס לבניין המשכן מתוך עבודה משותפת של הצוות הניהולי ופנה מעל לראשו ישירות אל עם ישראל כולו בבקשת תרומה.
הנשיאים שראו זאת, ישבו בצד ושתקו. הם היו בטוחים שבשלב מסוים המהלך של משה ייכשל. משה יתייאש כשיגלה שעם ישראל לא נענה לקריאה. במקרה כזה יזדקק משה לסיוע של הנשיאים שיפעילו את העם, ימשכו בחוטים, יפעילו קשרים, יפנו לפעילים וכו' וכו', ואולי כך יבין משה את טעותו הראשונה. לכן שתקו הנשיאים ותפסו את עמדת ה"צופים מהצד", מתוך המתנה לכישלונו של משה ולרגע שבו יפנה אליהם ויבין שהדילוג על רמת הבכירים היא בעוכריו.
לדאבונם של הנשיאים הם התבדו. דווקא הפנייה הישירה אל העם הניבה זריזות והתלהבות לתרום, והנשיאים נותרו נכלמים. הם נכשלו במובן נוסף, הם לא היטיבו להבין שהטקטיקה שנקט משה הייתה מדויקת ונכונה. בפועל, גם החמיצו את המעורבות בהקמת המשכן. משום כך, באו ותרמו את האבנים שלפי גישת מדרש זה, הם דווקא בעלי ערך גבוה. ובכך, חזרו בהם מטעותם, והביעו תמיכה מחודשת במשה (אבות דרבי נתן, נוסחא א פי"א).
לפי שני הפירושים, הנשיאים לא העריכו נכונה את המצב. לפי הפירוש הראשון הם לא העריכו את יכולת התרומה של עם ישראל. הם לא קלטו ולא הכירו את צאן מרעיתם לעומק. הם לא הבינו שלעם ישראל רצון עז לתרום ולהשתתף במעשה המשכן.
לפי הפירוש השני, הם כשלו בכך שלא העריכו את ההבנה המנהיגותית של משה, ובנוסף התברר שהם לא הפנימו את מהות תפקידם. הם לא הכירו בכך ש'צוות הניהול' לא אמור להוות למשה מחסום מפני פנייה ישירה אל העם. הייתה ציפייה שיבינו שתפקידם הוא לסייע בביצוע משימות על הצד היותר טוב ובהתאם לכך יקבעו ויאזנו את מעורבותם, אבל הם ראו בתפקידם מכשיר למידור ושליטה. משום כך מנשיאים הפכו לנשאים, בלי יו"ד, מאלה שתפקידם לשאת את משא העם הפכו לנישאים על גביו.
ישנה גישה שלישית, שאינה מאשימה את הנשיאים בדבר. גישה זו אינה מודדת את אבני השוהם על פי ערכם הכספי אלא על פי סגולתם הרוחנית. על פי גישה זו, מאחורי הבאת אבני השוהם על ידי הנשיאים יש דיוק ומשמעות. את סגולת אבני השוהם מבאר השם משמואל על פי דברי הרב מלאדי:
שאבן השוהם הוא אשר נהפך מחומריות וחשכת האבן על ידי נצוצי השמש להיות מאיר ובא. וזה עשו הנשיאים, שבכח קדושתם שהם ראשי אלפי ישראל פעלו על עבודת הציבור בניצוצי אור שלהם עד שנהפך כל צד חומריות שהיה עוד בעבודתם להיות זך ומצוחצח כעין השוהם (שם משמואל, ויקהל).
אבני השוהם מתוארות כאבנים שמצויה בהם היכולת לאגור את האור המגיע מן השמש ועל ידי אור זה לנצנץ. בדומה לתכונה של תאורה סולארית. כשכוח השמש נאגר באבנים אלו הם נראים כאילו החומר הדהוי שממנו הם עשויים הופך לכלי שקוף כזכוכית. והאבנים מאירות כבדולח זך ומבהיק.
משמעות הערתו של הרב מלאדי היא שהבאת אבני השוהם לא הייתה מעשה של בדיעבד, וגם לא הייתה נטולת הקשר. להפך, מתנה זו הייתה טעונה במשמעות ובניסיון של הנשיאים להעיד על מעורבותם בתרומת בני ישראל. הנשיאים ראו בתרומות המרובות ובשמחת המתת את התפרצות מאגרי ההארה שנאצרו בבני שבטיהם מכוח הנהגתם אותם לאורך השנים. התלהבות אש הקודש שהביאה את עם ישראל לכסוף לתרומה ולקדושה איננה כי אם פרי השקעה תהליכית של הארת הנשיאים בניצוצי אור.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f