ויכלא העם מהביא
קריאה במקור
קראתי בכל לב · ויקהל · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אחד המעשים מעוררי ההשתאות בפרשתנו הוא הציות של בני ישראל לשני ציוויים א־לוהיים ההפוכים זה מזה. הציווי הראשון לפתוח את היד ולתרום חומרי גלם למשכן, והציווי השני להפסיק להביא תרומות, משום שהתרומות עלו על המצופה. מן הציווי השני ניתן להבין עד כמה ההיענות לקריאה לתרום הייתה מיידית וברוחב לב, ומן המתרחש לאחר הציווי הזה — הפסקה מיידית של זרם התרומות — ניתן ללמוד שרוחב הלב נבע מציות להוראה ולא יצא משליטה. שורש הנתינה היה הציווי והייתה דרך לחסום את פרץ ההתלהבות הזה באותה דרך שמכוחה הוא התרחש.
נקודת המבט הזו מחייבת אותנו לחשוב על המשכן והקמתו כמודל לקיום מצוות בכלל. מכאן עולה השאלה האם ועד כמה נובע קיום המצוות שלנו ישירות מן הציווי הא־לוהי, תואם אותו במדויק ומוזן מקיומו. והאם ועד כמה אנחנו נוטים להרחיב אותו או להמעיט בו בשמם של נימוקים אחרים הקשורים באישיותנו ובנפשנו.
וכך כותב בעל השפת אמת (האדמו"ר מגור) על העניין:
ונראה כי ראו הצדיקים והחכמים כי נתפשט ההתנדבות יותר מהראוי.
וחששו שלא יהיה עוד ברצון אמת לשם שמים. כי הכל הולך אחר הרצון לשם שמים... על פי מה שכתב בשם הבעש"ט לראות שמכל עבודה יקבל יראה ובושה כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבהות. אבל כשחוזר באמצע לאחוריו בחשבו לפני מי הוא עומד. זה עצמו תיקון המעשה כראוי.
וחששו שלא יהיה עוד ברצון אמת לשם שמים. כי הכל הולך אחר הרצון לשם שמים... על פי מה שכתב בשם הבעש"ט לראות שמכל עבודה יקבל יראה ובושה כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבהות. אבל כשחוזר באמצע לאחוריו בחשבו לפני מי הוא עומד. זה עצמו תיקון המעשה כראוי.
ראשית, מסביר בעל השפת אמת, עיקר העניין הוא כוונון הלב במעשה לשם שמיים. כל סטייה בכוונה ובהתלהבות פנימית עשויה להיות פגם במעשה. ובשם הבעל שם טוב הוא מוסיף, שעשיה והתנדבות מובילים לסיפוק. את הסיפוק האישי הזה צריך למתן באמצעות בלימת פרץ ההתלהבות. בהמשך לכך הוא מביא מדברי אביו:
...ושמעתי מאדוני אבי זקני, מורי ורבי ז"ל פירוש הפסוק 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב' ופירושו כי נדיבות הרצון צריך מנעל ושמירה שלא יתפשט הרצון והחשק לדברים אחרים כו'.
צעדים גסים וריצה קדימה הם פחות אסתטיים, והנמשל הרוחני פשוט, התלהבות אש קודש עשויה לגרום לשריפה מן היסוד.
אבל ישנה נקודת מבט שונה לחלוטין על כפל הפעולות הזה — ההבאה והפסקתה. לפי נקודת מבט זו, המשכן ומלאכתו הם מודל ודוגמה ליחס שבין מעשה ושביתה ממעשה. כשהקב"ה מבקש להורות לעם ישראל לחדול מהביא תרומות ומעשות מלאכה הוא מורה "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ" (ל"ו, ו). האיסור לעשות מלאכה דומה מאוד לאיסורי המלאכה של שבת. גם בשבת אנו מצווים "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ", ואז בבת אחת ביום השביעי אנו מצווים לחדול מכל עשייה. להניח את כלי העבודה ולהיכנס לתודעה חדשה של מנוחה. למעשה, חתימת מלאכת המשכן באבחת רגע מתכתבת עם ההפתעה שבה כביכול נכנסת השבת בעיצומה של סערת ההכנות לה. במובן העמוק יותר, היחס שבין ששת ימי המעשה לשבת דומה ליחס שבין עבודות הכנת למשכן והכניסה למשכן: בשני המעברים הללו מתרחשת השראת שכינה. המלאכה היא מכשיר לקדושה והפסקתה יוצרת חלל ומקום לקדושה.
בירושלמי נלמד איסור מלאכת הוצאה מרשות לרשות מן הפרשה שלנו:
ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא. נמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגיזברים (ירושלמי, שבת פ"א ה"א).
באופן פשוט הירושלמי לומד שכיוון שהמלאכה שהופסקה הייתה הבאת חומרים למשכן ומכיוון שמשניתנה ההוראה לחדול ממלאכה חדלו מהבאה זו, מכאן שהוצאה מרשות לרשות נחשבת למלאכה. אולם, לדברינו, מוצג כאן קשר עמוק יותר בין המשכן והשבת. לא רק שהתורה סחה לפי תומה שהוצאה מרשות לרשות היא מלאכה, אלא שמלאכת המשכן וההימנעות המיידית ממנה היא כעין הכנסת שבת.
על פי ההסבר הראשון הקדושה טמונה במעשה עצמו, והחידלון מן המעשה הוא עדות לנקיות הנפש והלב, ואילו לפי ההסבר השני הקדושה היא תוצאה של המעשה, החידלון מאפשר אותה. אך כשם שהחלוקה בין ספק האינטרנט ובין התשתית ניכרת רק למביני עניין, כך גם כאן. החיבור לקדושה אינו תחום בזמן, והתלות ההדדית בין כל הגורמים מערבת בין המעשה והתוצאה. היכולת לפרק את המעשה או ההימנעות ואת הקדושה המוזרמת בהם תוך שימוש בפירוק מלאכותי לרכיבים רוחניים אינה משנה את המשמעות הכללית, המנגנון כולו והמערכת המשותפת מפיקים השראת שכינה בעם ישראל. השוני המרכזי בין אלו הוא בחוויה הדתית לסוגיה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f