איפה ואיפה
קריאה במקור
קראתי בכל לב · כי תצא · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בפרשתנו מצווים הסוחרים ואנשי העסקים לנהל את עסקם בהגינות ולדייק במידות המאזנים:
לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים כ"ה, יג).
איפה גדולה וקטנה ואבן גדולה וקטנה הם כלי מדידה של נפח ומשקל שמחזיק אצלו הרוכל הרמאי. הגדולה נועדה לשקילת המצרכים שהוא עצמו כרוכל רוכש מן הסיטונאי, הקטנה נועדה לשמשו כשהוא מוכר את מרכולתו לקונים המרובים. באבן הגדולה מסומנת מידה הקטנה מגודלה האמיתי וכך הרוכל משלם עבור הסחורה המרובה ערכה של כמות מועטה מזו שהוא קונה בפועל. האבן הקטנה מציינת מידה הגדולה מגודלה האמיתי. הסימון שעליה אומר שהיא שוקלת לשם הדוגמה קילוגרם אחד, כשהיא למעשה שוקלת פחות. כאשר מוכרים באמצעותה סחורה במאזניים, הסחורה נמכרת כאילו הייתה בכמות רבה יותר משהיא בפועל. וכך מנוסח האיסור במדרש: "שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה" (ספרי דברים כי תצא, פיסקא רצד). אבנים אלו מוחזקים בכיסו של הסוחר על מנת שיוכל בכל עת להרוויח ברמאות ובמצג שווא רווחים בלתי מוצהרים ולא מדווחים. זהו אמצעי פרימיטיבי ופשוט להלבנת הון ולהונאת הצרכנים. ככל הנראה, אמצעים אלו היו נהוגים בין הסוחרים. לכן אנו מוצאים שהנביא מיכה מתרה על השימוש ב"אבני מרמה" שכאלו (מיכה ו', יא).
האמוראים הרחיבו את טווח ההשפעה של הציווי הזה והקישו מן ׳האבנים־משקולות׳ ומידות ׳הנפח־כלי הקיבול׳ אל תחומים אפורים נוספים כמו תיאום מחירים בין סוחרים: "דאמר רמי בר חמא א"ר יצחק: מעמידין אגרדמין (=פקחים) בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין" (בבא בתרא פט ע"א). באותה סוגיה מובא שתקנת הפיקוח על המחירים אינה כתובה בתורה ומסופר שניטשה עליה מחלוקת בין בית הנשיא ובין חכמים. בית הנשיא הרחיבו את האיסור המקראי, בגלל רצונם לפקח על התחרות, ואילו חכמים דגלו בהסרת חסמים מן השוק חופשי, ודייקו מן התורה שנדרש פיקוח רק על המידות ולא על המחיר והשער. ייתכן שהסיבה לשיטת חכמים היא מפני שהמחיר גלוי לעין כול, והצדדים מסכימים עליו גם אם בכפייה. לעומת זאת, המידות אינן גלויות, וקל לרמות בהן. באותה סוגיה מצוינות נגזרות נוספות לפסוקים שלנו. אחת מהן היא איסור על אפליה במחירים: "אמר רב יהודה מסורא: לא יהיה לך בביתך — מה טעם? משום איפה ואיפה". אפליה במחירים היא הנהגת תעריפים שונים לאנשים שונים, הנהגת מחיר המותאם לקונה ולצרכיו. ככל שהוא יותר נזקק למוצר, או ככל שהוא מסוגל לשלם עליו — כך עולה המחיר. בנוסף, ניתנות בסוגיה הוראות מדויקות כיצד למדוד מידות ביניים שאינן מצויות על המשקולות ואופני המכירה הראויים לכמויות גדולות מאוד או קטנות מאוד. הנחת המוצא הבסיסית של הדיון היא שהמוכר מחפש כיצד להרוויח וכיצד למכור כמה שפחות בכמה שיותר. ומהסיבה הזו יש להגן על הצרכן מעושק הסוחרים.
במקום אחר, חז"ל הניחו שהמוכר דווקא נותן משלו ומעניק לקונים גם מעבר למגיע להם ("המוכר בעין יפה הוא מוכר", בבא בתרא לז ע"ב). נוהג זה של נדיבות לב המצוי לעיתים אצל סוחרים נקרא בפי חז"ל "ויתור". רש"י מבאר מהו ויתור: "ויתור זהו כגון שלקח מדה של תפוחים בפרוטה ולאחר שמדד לו המידה מוסיף לו שתים או שלושה וזהו דרך של חנוונין להוסיף על המידות משלהן" (רש"י, נדרים לב ע"ב ד"ה רבי אליעזר). לדעות מסוימות נוהג זה כה מצוי עד כי הוא מותר אפילו בין אנשים שמודרים הנאה זה מזה ואסורים משום כך במחוות הדדיות. הגורסים כך הניחו שזו נתינה שאין אדם מייחס לה חשיבות. והיא למעשה, חלק מן העסקה.
לכאורה, ישנה סתירה בהנחה ההתנהגותית של שתי הסוגיות. האם הסוחר הוא רמאי וחשוד בגריפת רווחים סמויים או דילמא הוא דווקא טוב לב, נדיב וותרן. אך למעשה, בחלק מן המקרים מדובר בשני פנים של אותה המטבע. הסיבה שבגללה הסוחר עשוי להיות נדיב ולהוסיף משלו "נדוניה דין ותוספתא דא" היא הרצון שלו לכבוש את לב הקונה. לתת לו תחושה שעשה עסקה טובה משהוצעה לו כאילו מתוך פרץ חביבות. מחלוקת הסוגיות עשויה להיפתר אם נטען שאיסור האבן הקטנה הוא על הקמצנות וההפחתה על מנת להרוויח, אבל איסור האבן גדולה שונה ונועד למנוע רמאות כשהיא נעשית בכיוון ההפוך של 'שניים במחיר אחד', ושאר מבצעים שאמורים לאחוז את עיני הקונים.
אולי משום כך הניגוד של 'איפה ואיפה', או של 'אבן גדולה וקטנה' אינו היפוך תפקידיהן ושימוש בהן לטובת הצד שכנגד אלא 'אבן שלמה וצדק', 'איפה שלמה וצדק'.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f