קריאה במקור

קראתי בכל לב · כי תבוא · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
השקיפה ממעון קדשך — מן השמיים?!
2
בסוף נוסח וידוי המעשרות ישנה פנייה לקב"ה ובקשה: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל" (כ"ו, טו). פשט הפסוק המציין כי מקום מושבו של הקב"ה הוא בשמיים ("מעון קודשך") אינו חריג. פסוק זה מתיישב עם פסוקים אחרים בתנ"ך המניחים כי מקום מושבו של הקב"ה הוא בשמיים. הקב"ה אומר "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה" (בראשית י"ח, כא) משמע הוא יורד מלמעלה אל הארץ למטה על מנת לבקר בה. הפסוק: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיהו ס"ו, א) מרחיבים את מרחב הנוכחות של הקב"ה ועדיין מניחים את מקום מושבו בשמי מרום.
3
התיאורים הללו המעניקים לקב"ה מקום ממשי — אינם זרים לשפה המקראית. הגמרא במסכת חגיגה הולכת בעקבות העיקרון, מרחיבה את היריעה ומתארת את קיומם של שבעה רקיעים. בכל רקיע שוכנת זרוע ביצועית אחרת של הקב"ה. באחד מהם מצויים אוצרות השפע הפיזי, באחד מהם צדק משפט וצדקה, באחר מצויים שלוחיו המלאכים ולמעלה מכולם מצוי כיסא הכבוד (חגיגה יב ע"ב — יג ע"א). האגדה הדגישה שהקב"ה הוא המקור לכוחות המגוונים שפועלים בבריאה: גבורה וחסד ומשפט ודעת. בחלקם הם כוחות סותרים לעיתים אך כולם נחשבים באגדה לכוחות המסדירים את המציאות. האגדה הזו מדברת במושגים של "מידות" שלימים יתורגמו ל"ספירות". הטענה המרכזית של האגדה היא שהנהגת העולם מותווית על ידי כוחותיו המתפרטים של הקב"ה והיא יודעת לנקוב בכתובת המדויקת שממנה הם נשאבים, על ידי תיאור פריסת הכוחות של הקב"ה על פני הרקיעים השונים מצטייר מדרג הצרכים האנושיים והשתקפותם בצורך בהפעלת כוחות עליונים ועילאיים יותר או פחות.
4
בניגוד למקרא ולחז"ל, שלא בחלו בשימוש בתיאורים מדויקים השאובים מן השפה האנושית גם כשדיברו על מעשה בראשית, הרמב"ם שלל את ההגשמה מיסודה. תפיסתו שללה ייחוס תכונות גופניות או ציוני מקום לשכינה. הללו נעקרו על ידו ונחשבו לכפירה. ניתן לשער כי בכלל התנגדות זו מצוי גם זיהוי הקב"ה כמי שיושב על כיסא מלכות ועם ההצהרה שהקב"ה משקיף מן השמיים (להשקפת הרמב"ם ראו: מורה הנבוכים א, מו).
5
נראה שלתפיסתו של הרמב"ם ישנם שורשים קדומים ביותר עוד בימי בית שני. מסופר במשנה שיוחנן כהן גדול תיקן מספר תקנות: "יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר, אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים, ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי" (משנה, מעשר שני פ"ה מט"ו). אחת התקנות היא ביטולו של וידוי מעשרות זה שבו פתחנו, שמסתיים בבקשה: "הַשְׁקִיפָה... מִן הַשָּׁמַיִם". קולמוסים רבים נשתברו על מנת להסביר את סיבת ביטולו של הווידוי. לשיטה אחת הוידוי בוטל בגלל שפרטי הפרשת מעשרות לא יכולים היו להתקיים בדקדוקיהם כיוון שלא היו לווים בארץ לתת להם את המעשרות. על כן, לא ניתן היה לומר "עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי" (כ"ו, יד) כחלק מנוסח הווידוי. לדעה אחרת, כוונת התקנה הייתה לחפות על אלו שאינם יכולים להתוודות משום שהם באופן אישי לא קיימו את מצוות ההפרשה על פרטיה ודקדוקיה. אבל ניתן לבאר את התקנה הזו כקוראת תיגר על ההגשמה שבוידוי מעשרות. ומאותה הסיבה: "אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים".
6
על פי ברטנורא (משנה, מעשר שני פ"ה מט"ו), ה"מעוררים" וה"נוקפים" הם הלוויים שנהגו להתפלל תפילה שנראתה בעייתית בעיניו של יוחנן כהן גדול, בשל הגשמת הא־ל והאנשתו: "בטל את המעוררים — שהיו הלוים אומרים בכל יום על הדוכן 'עורה למה תישן ה''. אמר להם: וכי יש שינה לפני המקום, עמד ובטלן".
7
אומנם, לולא ההקשר התרבותי וההיסטורי לא ברור מדוע לא ניתן לדמות את הקב"ה בדימויים כעין אלו. אם הקב"ה נדמה לנו כאיש צעיר וחסון אם לקב"ה תלתלים שחורות הרי שזו תודעה דתית המביטה על כוחו ושלטונו, תסיסתו ופעילותו. בלשון האגדה הדימוי של איש צעיר וגיבור הוא לכל היותר ביטוי לכך שאנו מזהים במציאות ביטויים המתקשרים אצלנו לדמות כזו. באותה מידה, אם אנו אומרים שהקב"ה שוכן בשמי מרום או משקיף מן השמיים אנו מבטאים בכך את התודעה הדתית שלנו שישנו כוח עליון, שאינו בר השגה, המשקיף עלינו מלמעלה וצופה בכל מעשינו. השמיים מוסיפים נופך לדימוי הזה. הקב"ה הוא אורו של העולם, והוא הוא שמתכסה בעבים מפעם לפעם ומאפיל בחשכתו על העולם. לפי הסבר זה, ההבדל בין הניסוחים המגשימים כאלו המצויים ב"אנעים זמירות": "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב", לבין שלושה עשר העיקרים מדברי הרמב"ם המייחדים את הקב"ה הם סגנוניים. מדובר בפערי שפה.
8
לשפת הדימויים שבמקרא ובחז"ל יש יתרון על פני השימוש במושגים המופשטים. המושגים המופשטים עושים שימוש בכוח השכלי על מנת לבאר את מעשיו של הקב"ה והם מדויקים וקונקרטיים. דווקא הדימויים הפונים אל הדמיון מאפשרים התרחבות של הא־לוהות מעבר למושגי הערכים המלווים אותו, כצדק, משפט וחסד. התמונות המצוירות מרטיטות את נימי הנפש ומחזקות את תחושת השייכות.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f