קללות וברכות
קריאה במקור
קראתי בכל לב · כי תבוא · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פרשת העמידה לברכות ולקללות מציפה כמה וכמה נושאים שלכל אחד מהם ראוי לייחד דיון מעמיק. הבולט והמתבקש שבהם הוא משמעותן של הקללות שכל המעיין בהן תוהה מדוע חלות הקללות דווקא לגבי העברות הנזכרות בפרשה (עושה פסל ומסכה, מקלה אביו ואמו, מסיג גבול, משגה עיוור בדרך, מטה משפט גר, יתום ואלמנה ועוד). וכי אין בנמצא עיקרון יציב החורז את הרשימה. התחושה היא של תערובת משונה, מין "פויקע" — סיר מעורבב של עברות. גם מספר הקללות נראה כאינו רומז דבר. ואף ההבטחה בראשית הפרשה לברכות ולקללות נכזבת בראותנו רשימה אחת חד צדדית שבה קללות בלבד. ואיה הברכות?
דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש:
כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת (סוטה, לז ע"ב).
כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת (סוטה, לז ע"ב).
ר' יהודה בר נחמני מציע הצעה פשוטה: אל לנו להיתפס לפרטים, כל הקללות מתייחסות לעובר עברה מסוימת. הרשימה הארוכה מורכבת מהערות שוליים לאותה עברה אחת של ניאוף. ההסבר לגישתו מובא בהמשך הסוגיה והוא הסבר שמשרשר מאותה עברה את כל שאר העברות. ההסבר נשמע במבט ראשון קצת מתפתל: מי שעבר על איסורי עריות ונולד לו בן, ממזר כנראה. אותו בן הלך לגור בין עובדי כוכבים (ועשה פסל ותמונה), הוריו הארורים הם שגרמו לו לכך (מקלה אביו ואמו). לפי קריאה זו בפרשת הקללות היא סיפור. היא סיפור של קלקול גדול. העלילה אינה נמשכת עד אינסוף, אבל העיקרון ברור: עברת העריות איננה אלא עברה שורשית ויסודית והיא מהווה פגם כל כך גדול בתשתית, כפשוטו, כזה שמוביל לרצף עברות ובעיקר רצף של עיוותים מוסריים. משום כך יש גם היגיון בשימוש בלשון הייחודית של 'ארור'. משום שהבעיה איננה החטא, והיא איננה נקודתית. הבעיה היא הזיהום המתפשט המגיע מחדר הייחוד ועד ללקיחת שוחד להכות נפש דם נקי.
החזקוני מציע לומר שאין מדובר בעלילה מתגלגלת, בשורש פורה ראש ולענה אלא ברשימה שיש לה מכנה משותף אחד. היעדר הפרסום ואי־הפומביות של העברה. הסתרה או השתקה.
כל הארורים הכתובין כאן כולן על עבירות שרגילות להיות בסתר,
כיצד? אביו ואמו: מי יודע אם יקלל אותם.
מסיג גבול: דבר סתר הוא,
גם משגה עיוור: לא יוכל לפרסם מי השגהו.
גר יתום ואלמנה: אין להם כח ועזר לפרסם הדבר לערער על הדיין,
ושוכב עם אשת אביו ואחותו וחותנתו: אינו נחשד להתיחד עמהן,
גם שוכב עם בהמה: לא תצעק על הרובע,
ולוקח שוחד: דבר סתר הוא...
כיצד? אביו ואמו: מי יודע אם יקלל אותם.
מסיג גבול: דבר סתר הוא,
גם משגה עיוור: לא יוכל לפרסם מי השגהו.
גר יתום ואלמנה: אין להם כח ועזר לפרסם הדבר לערער על הדיין,
ושוכב עם אשת אביו ואחותו וחותנתו: אינו נחשד להתיחד עמהן,
גם שוכב עם בהמה: לא תצעק על הרובע,
ולוקח שוחד: דבר סתר הוא...
המשותף לרשימה הם הרשעות והניצול הציני של הסיטואציה. העוול נעשה תמיד מול חלשים, אם מפני שהם בשולי החברה, אם מפני שניתן להערים עליהם, ואם מפני שאין להם קשרים וכוח. אולי מתוך ההסבר הזה מתבאר גם מדוע יש להעמיד את העם כולו לומר אמן על הקללות הללו.
עוול כזה לא יסולח. כאן כפרה לא תועיל. זו קללה הרובצת לפתחה של החברה שאינה מקיאה ומוקיעה מתוכה את ה'עושי בסתר' האלה. זו קללה הרובצת לפתחה של חברה ש"קונה" את סיפורי הכיסוי ונכנעת לשפה של כוח ומעמד.
הדגשת ההסתרה והעמדתה בכותרת הקללות מלמדת שהדבר שמעורר שאט נפש הוא ההתחזות. לא מדובר פה באנשים שסתם לוקחים שוחד, אלא באנשים שמעמידים פני צדיקים וישרים. לא מדובר במי שידוע כפוגע באנשים השקופים אלא להפך, כמי שמחשיב את עצמו לאביר הצדק. העמדת הפנים היא בלב הבעיה. אולי יש בכך משום הסבר גם לעיתוי שבו מצווים לקיים את מעמד הקללות והברכות הזה, עם הכניסה לארץ. עם כינונה של טריטוריה מתגברת הסכנה ליצירת פערים בין המדיניות ובין המהות, בין ההסדר והפרוצדורה ובין המשמעות. המשותף לשני הפירושים הללו הוא בראיית הקללות כתזה שלמה.
לעומת זאת, היו מי שראו בפרשת הקללות אוסף ותערובת:
שאמרו ז"ל שהיו י"א ארורים כנגד י"א שבטים (תולדות יצחק, כי תבוא).
לא ניכנס כאן לחשבון של מספר הקללות שיש מי שסופר אותו כי"ב קללות ויש מי שסופר אותו כי"א קללות. כך או כך ניתן לטעון שהקללות הן כנגד השבטים (עם שבט שמעון או בלעדיו). משמעות הטענה היא שלכל אחד מן השבטים יוחדה קללה משלו. חולשת ראובן ידועה עוד מן הימים שבלבל יצועי אביו, וכמוה גם חולשתם של שמעון ולוי להכות בסתר — וכן על זו הדרך. כל אחד מן השבטים והאתגרים הניצבים בפניו. הקללות נקראות כאחת, אך 'לכל כדור יש כתובת'. כל דרשה נשמעת על לב מי שצריך לשמוע אותה. גם אם הבעיה היא ציבורית, האתגרים הם פרטיים ואישיים. וכאן, הרשימה גם איננה נצחית ומחייבת, דור דור וקהילה קהילה וקללותיה.
פרשת הקללות מתייחסת, אם כן, לכרוניקה של עברה, לריקבון חברתי או מציינת לאוסף נטיות וחולשות. המשותף לכל הפירושים הוא הניסיון לזהות את הטיפולוגיה של העיוות, את אם כל חטאת, בלב הפרשייה הזו. כל אחד קורא לתיקון וחיזוק מסוג מעט שונה.
ואיה הברכה? מסתבר שבהתאם לעובדה שהקללה איננה איזו טליסמה — קמע בעל כוח משחית, אלא מילה נרדפת לריקבון רוחני, הרי שהברכה בהתאמה איננה איזו הבטחה קסומה למילוי משאלות. הברכה היא כל מה שקורה בהינתן שאין ריקבון. בהינתן התמימות והיושר.
ובמדרש אלו אחד עשר ארורים,
כנגד אחד עשר דברים שאמר דוד המלך ע"ה
במזמור: "ה' מי יגור באהליך" (תהילים ט"ו)
(תולדות יצחק, שם).
כנגד אחד עשר דברים שאמר דוד המלך ע"ה
במזמור: "ה' מי יגור באהליך" (תהילים ט"ו)
(תולדות יצחק, שם).
הקללות הללו הן למעשה תיאור הקלקול אבל גם מהוות מתווה לתיקון ולברכה. "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ!... וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ... וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח" (תהילים ט"ו, ב–ה). הנכחת הקללות הן למעשה תכתיב ציבורי חשוב, קריאת תיגר כנגד שורש החטאים. ובכולם יש כדי להדריך את כלל היחידים להלך בדרך הישר שסופה מוביל כל אחד ואחד ואת כולם יחד להסתופפות בצל ה', לשכון במקום קודשו.
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f