איסטניסיות רוחנית
קריאה במקור
קראתי בכל לב · כי תבוא · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ברית נכרתת בין עם ישראל והקב"ה על ההרים עיבל וגריזים. הר גריזים הוא הר הברכה ואילו הר עיבל הוא הר הקללה. מתברר שהר גריזים הוא הר מרכזי שיש לו אזכורים בתורה עוד קודם לציווי על המעמד הזה. במבט לאחור מתבררת חשיבותו של המקום. בפרשת לך לך מסופר על אברהם שמגיע לראשונה ארצה לאחר שהוא נענה לאתגר הניסיון הראשון "לך לך". כשאברהם נכנס לארץ מסופר: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית י"ב, ו). התחנה הראשונה של אברהם בארץ היא באלון מורה. לפי רש"י אלון מורה "הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל, ששם קיבלו ישראל שבועת התורה" (ראו גם: משנה, סוטה פ"ז מ"ה). לפי פירוש ברטנורא "עד מקום שכם, נכנס להתפלל על בני יעקב כשיגיעו לשכם". וכן "עד אלון מורה, לראות הר גריזים ששם קיבלו התורה".
המלבי"ם מסביר שהמילים "אלון מורה" מרמזים כי מדובר על מקום שיוצאת ממנו הוראה לישראל בשבועה ובאלה. ואולי מכאן הסיקו חז"ל וזיהו המפרשים בין אלון מורה ובין מקום הר גריזים (מלבי"ם, ויקרא, צו). לפי זה מתברר שאברהם מזדרז ואינו עוצר בשום מקום בדרכו, ברצונו להגיע קודם כל אל המקום הקדוש אליו לימים יגיע יעקב בכניסתו לארץ, ואליו יגיעו עם ישראל בכניסתם ויעמדו שם למעמד נוסף של קבלת עול מצוות. הקישור הזה הופך את הרי גריזים ועיבל ממקומות אקראיים למקומות מקודשים. אם נוסיף ונזכיר שהר הבית אינו נזכר במפורש בתורה, וגם ירושלים איננה מפורשת בפשט הפסוקים, נבין מדוע הכותים התייחסו להר גריזים כמקום המקודש ביותר. חז"ל נאבקו בהשקפה זו, הוציאו את הכותים מכלל ישראל והתייחסו לדבריהם כאל דברי מינות וכפירה. הם קבעו: "מאימתי מקבלין אותם, משיכפרו בהר גריזים ויודו בירושלים" (מסכת כותים פ"ב ה"ח). ויש לנו עדות מתקופת נחמיה שסנבלט החורני הקים מקדש על הר גריזים ואף הצליח למשוך לשם משפחות כהנים מיוחסות, וכנראה גם פחות מושחתות, לעבוד במקדש. הוא הצליח ליצור שם מקדש פעיל אלטרנטיבי המבסס קריאה שונה במקורות (ראו אברבנאל, זכריה י"א). במסכת יומא מסופר כיצד נחרב אותו המקדש כשהכותים זממו להחריב את בית המקדש שבירושלים והגזרה נהפכה ומקדשם נחרב בזכות הנאמנות של היהודים לשלטון ותפילתם לשלום המלכות, כ"ה בטבת, יום חורבן מקדשם של הכותים נקבע כיום טוב (יומא סט ע"א). ממקורות אחרים מתברר שכפירתם של הכותים הייתה מקיפה יותר, ומעבר להעברת המקדש להר גריזים הם כפרו גם בתחיית המתים ובפרשנות התורה, וכך גם הלכות יבום שלהם היו שונות (סנהדרין צ ע"ב; מסכת כותים פ"ב ה"ז).
העברת המוקד הפולחני מירושלים להר גריזים היא רק סימפטום, אם כן, לתפיסה אלטרנטיבית של תורת ה'.
כדי להבין את עיקרי המחלוקת נציץ רגע למשמעות המעמד בהרי עיבל וגריזים.
הרש"ר הירש מתאר שהר עיבל והר גריזים היו בעלי אופי מנוגד. האחד מוריק כגן פורח וכולו אומר ברכה, והשני צחיח ושומם וכולו אומר קללה:
הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין.
הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו; ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם.
הר עיבל גבוה כשמונה מאות רגל והר גריזים גבוה ממנו קמעא.
לפיכך שני ההרים האלה העומדים זה בצד זה ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה. שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם, על שניהם חולף אותו אויר ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה; ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גריזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכך הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו; הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה (דברים י"א).
הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו; ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם.
הר עיבל גבוה כשמונה מאות רגל והר גריזים גבוה ממנו קמעא.
לפיכך שני ההרים האלה העומדים זה בצד זה ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה. שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם, על שניהם חולף אותו אויר ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה; ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גריזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכך הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו; הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה (דברים י"א).
בדבריו המרשימים של הרש"ר הירש הוא מצליח לקחת את תמונת הנוף של עיבל וגריזים אל הרושם הפנימי שעושים שני ההרים האלה בנפשו של האדם. דווקא סמיכות המקום של שני הרים כה מנוגדים בטבעם מגלה ששום השפעה או שפע חיצוניים אינם הגורם האמיתי לפריחה ולבלוב. רק התשתית הרוחנית שאנו בונים, הכלי שאנו מכינים לברכה או לקללה חלילה היא העיקר, מתוך ידיעה ודאית שהמפגש עם הקללה הוא חלק מאותה אמונה בברכה ובטוב. הכותים לקחו לעצמם את הר גריזים, הוא הר הברכה, בלבד. הם האמינו בא־לוהות נקייה שאין בה קללה, ב"איסטניסיות רוחנית". לפי המדרש הם סברו שהר גריזים גם מסמל נצחיות ועמידות:
א"ל רבי יונתן למה הוא קדיש? [למה אתם מאמינים שהר גריזים קדוש?]
אמר לו אותו הכותי: שלא לקה במי המבול (דברים רבה, ג).
אמר לו אותו הכותי: שלא לקה במי המבול (דברים רבה, ג).
כלומר, לפי אמונתם, כבר כשירד המבול, הר גריזים ניצב צח וירוק ולא נפגע מסערות העולם, סמל לטהרה ולניקיון כפיים. הכותים ביקשו לבנות לעצמם מקדש של שפע טוב וכפרו ברע בעולם. ולמעשה כפרו בבחירה של האדם.
לרגע אחד במעמד הר גריזים והר עיבל נראה היה שאפשר להפריד בין הברכה והקללה, אבל בחיי היום־יום הטוב והרע משמשים בערבוביה, לזחיחות הדעת אין מקום, אפשר לשאוף לטהרה ונקיות, אבל התגדרות בהצהרות על הטוב הנצחי מובילות בדרך כלל לחורבן. יכולתם של היהודים לעמוד בתפילה גם לשלומה של מלכות היא סמל לעמדתם שניתן לראות את הטוב שברע, שהמציאות היא מורכבת ואיננה מוצר על מדף בבית המרקחת. ירושלים היא הסמל לשילוב ולהכלה של כלל הכוחות כולם, היא המקום שאליו ינהרו בעתיד גם כל הגויים, והיא ירושלים — לא החלק אלא השלם.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f