"הסכת ושמע" — על 'טקט' בעבודת ה'
קריאה במקור
קראתי בכל לב · כי תבוא · פרק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בבית התלוי אין מדברים על החבל. הפתגם העממי הזה אינו מבטא איסור או חוק אלא המלצה לחוש את הסביבה ולתת את הלב ואת הדעת לחולשות ולרגישויות הקיימות בה. על החושים הידועים והמוכרים שבאמצעותם אנו קולטים את הסביבה: ראייה, שמיעה, מישוש, הרחה וטעימה יש להוסיף חוש נוסף, חוש שיסייע בידינו ליצור קשר נכון ונבון עם העולם. חוש דק ביותר המכונה גם כ'טקט'. ובאמצעותו ניתן להבין ולקלוט רמזים, לעבד התנהגויות ומצבים. טקט פרושו להביע הזדהות, להשתתף ברגשות, להתקשר לזולת ולהגיב בצורה מאוזנת וחכמה ההולמת את המצב שבו הוא נמצא. העם קורא לזה נימוס בסיסי, אנשי החינוך קוראים לכך "אינטיליגנציה חברתית" ובלשון חכמים זהו כנראה אחד המובנים של "דרך ארץ".
ההתנהגות הנדרשת הזו אין לה חוקים קבועים, ואין לה קריטריונים ברורים. לכן גם אי־אפשר ללמוד או ללמד אותה בבית הספר. ההכשרה להבנת ה"אנושי" נקנית בתהליך למידה מתמשך באמצעות הקשבה והאזנה לניואנסים דקים ועדינים, ומצריכה בשלות רגשית פנימית. אדם לומד לשמוע המיית לב, לשמוע גם מילים שאינן נאמרות, ולאמץ דפוסי התנהגות תגובתיים.
קשה להאשים אדם או לכעוס עליו מפני שנהג בחוסר טקט, ובניגוד לאותם כללים "נסתרים" שתיארנו. ברור ופשוט שאדם כזה אינו מודע לשדרים שהוא מעביר אף אם אלו אינם מתאימים למצופה. אדם חסר טקט אינו מעורר זעם, אלא מבוכה.
המפגש עם ההפרעה ההתפתחותית המכונה אוטיזם מחדד מאוד את הבנת מהות הטקט והיעדרו. מפגש כזה מבליט את הפער שקיים בין היכולת השכלית לתפוס לנתח ולהגיב בחדות ובהיגיון לכלל המהלכים האנושיים, לבין היכולת להגיע לאינטימיות וליצור מגע חם. הסגנון הדקדקני וה"מרובע" שבו מתנהלת שיחה עם אדם שאין לו יכולת להביע בדרך רגשית תובנות רגשיות ונפשיות מדגישה מאד מהו אותו חוש טקט בסיסי המתקיים גם ללא כללים והוראות.
מוטיב השמיעה וההקשבה חוזר בפרשתנו פעמים אחדות. ברוב המקרים השמיעה והדרישה לשמוע בקול ה' מלווה גם בדרישה לשמור את מצוותיו:
אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים... וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ (כ"ו, יז).
וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו (כ"ז, י).
וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו (כ"ח, א).
ואלו מקצת הפסוקים.
ההדגשה החוזרת של השימוש בחוש השמיעה המקביל להקפדה על הכללים והמצוות רומז לעניין חשוב בעבודת ה'. לא די לשמור על המצוות כנתינתן אלא יש להקשיב לקול המדויק והעדין המסתתר במצבים השונים שבהם נדרשים לקיימן. לא תמיד ניתן לפרש ציווי כמשמעו, צריך גם לנהוג בטקט, בסגנון ראוי המבוסס על הבנת עומק של נוכחות ה', על קניית "לב לדעת".
לאורך הדורות חז"ל, ובעקבותיהם גאונים, ראשונים ואחרונים, ניסו למלא את החלל הזה, את הפער שבין מערכת החובות הברורה, המצוות והעברות ובין המערכת המחייבת רגישות בעבודת ה'. הם עשו זאת בעזרת גדרים וסייגים, בתקנות וגם במהלכים פרשניים שתפקידם להדגיש את הקול שלא נשמע.
כוח זה קיים בכל דור, והוא מסור לחכמי הדור. ומצווה עליהם להאזין ולשמוע. כמו שמשה אומר: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (כ"ז, ט). "וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה. אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני" (ברכות סג ע"ב). רק אם מאזינים לתורה בכל פעם מחדש, כאילו ניתנה היום לדורנו, אפשר לשמוע את מה שמעבר ללוגיקה ולטכניקה הבסיסית. אפשר לשמוע את קול ה'.
ממש כמו בחיים חברתיים, אין זו עברה לא לנהוג כך, ואין בכך מעשה לא נורמטיבי, אפשר יהיה לראות את הטקסט כאילו אין בו "מוזיקה", אבל יש בכך התעלמות בסיסית ממערכת היחסים התמידית המתקיימת בין הקב"ה והעולם, וזלזול, גם אם בתם לב, במשמעות חידושה של תורה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f