קריאה במקור

קראתי בכל לב · בראשית · פרק 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שם קוד: "אדם"
2
מפלצת הספינקס שישבה בשערי תבי התירה לעבור רק למי שידע לפתור את חידתה: מהו היצור שבתחילה הולך על ארבע לאחר מכן על שתיים ולבסוף על שלוש. מי שפתר את החידה והציל את העיר היה אדיפוס שקבע כי התשובה לחידה היא "אדם" — בראשית ימיו זוחל על ארבע, בבגרותו צועד על שתיים ובזקנותו נשען על מקל. פתרונו של אדיפוס גורם למות הספינקס, נפילתה של מפלצת הספינקס באמצעות הקוד "אדם" מסמלת את נפילת האלים וכניסת האדם לתפקיד השליט.
3
על פי הספינקס האדם הוא גל סינוסי: מתחיל מלמטה, עולה ושוב יורד. האדם מתחיל את חייו בזחילה, בשלב מאוחר יותר — נעמד על רגליו ומשם כושל וקורס חזרה למצבו הכפוף הראשוני. האדם כגל הוא תקוות שוא חולפת. דווקא מי שיכול היה להישיר מבט אל הארעיות האנושית, אדיפוס, ניצח את בן האלים. החולשה מקנה לאדם את כוחו.
4
הניסיונות לתאר את האדם בדרך מיתית שתתאר את מהותו ואת הקונפליקט שבתוכו הוא נתון, מרובים מאוד. על פי התיאוריה האבולוציונית נולד האדם מהכלאה של אבות קדמונים שבחלקם אינם אנושיים ושייכים למינים שונים. ההתפתחות האנושית מתגוונת ומתחזקת על פי התיאוריה האבולוציונית. במידה מסוימת, שלטון האדם מובטח לא בגלל ארעיותו אלא בגלל שהוא פיתח יכולת הישרדותית והשתמש בתבונה כדי לפתח תקשורת, אינטלגנציות שונות להבנת המרחב ולמיפויו ועוד. לפי התיאוריה הזו, הכוח והעליונות האנושית היא סוד קסמו של האדם.
5
האדם כתופעה בראשיתית נדון בסוגיה במסכת סנהדרין שבה הוא מוצג בדרכים אחדות. יש מהחכמים שתיארו אותו בממדים מיתיים ממש, למשל רב יהודה בשם רב סבור שאדם הראשון מילא את כל החלל:
6
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר "למן היום אשר ברא א־להים אדם על הארץ ולמקצה השמים" (ועד קצה השמיים), כיון שסרח — הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה" (חגיגה יב ע"א).
7
אומנם, לפי זה יש לומר שלאחר החטא התמעט האדם והגיע לממדים המוכרים לנו.
8
לדעת רבי אלעזר אדם הראשון היה גבוה ורם וכשעמד על הארץ ראשו נשק לרקיע. גם כאן ברור שבסופו של דבר בגלל החטא התמעט לגודלו המוכר לנו היום:
9
אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר, למן היום אשר ברא א־להים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים, כיון שסרח — הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר "אחור וקדם צרתני" וגו' (סנהדרין לח ע"ב).
10
נראה שלדעת רבי אלעזר האדם הוא בעל יכולת לשלב כוחות עליונים עם הבנה של המציאות. שתי רגליו היו מונחות על הקרקע אבל ראשו הגיע לשמיים. יכולותיו היו מפעימות מבחינת יכולת הראות למרחק, החיבורים בין רוח וגשם והחיבור בין גבוה ונמוך.
11
לדעת רבי יהודה בשם רב האדם שלפני החטא לא הותיר מרחב פנוי. הוא מילא את החלל כולו בנוכחותו. חשיבותו ומרכזיותו של האדם בבריאה היו כה בולטים ובלתי מעורערים שכך נדמה האדם המשתקף לעינינו מתחילת פרשת בראשית.
12
הדגש של רבי יהודה הוא על מרכזיותו של האדם ואילו הדגש של רבי אלעזר הוא על יכולותיו המרשימות. המשותף לשתי הגישות הללו הוא התחושה שהאב הקדמון הנברא איננו זהה לנו בצורתו, בקומתו ובתבונתו אלא הוא מייצג דמות נשגבה, הקרובה יותר לצלם א־לוהים, דמות רוחנית יותר ובולטת הרבה יותר על רקע המציאות של החיים על פני כדור הארץ. אותו אדם עצמו הצטמצם ברוחו, בממדיו וביכולותיו וכך נוצר האדם שלפנינו.
13
האדם, אם כן, הוא תוצר של פוטנציאל אינסופי הטמון בו. לא היותו בן חלוף, ולא התפתחותו ויתרונותיו המוחשיים הם הנותנים לו את שלטונו, אלא דווקא הידיעה שהוא מסוגל ליותר.
14
במה חטא אותו אדם ראשון שגרם לו להתמעט?
15
לשאלה זו ניתנות שלוש תשובות. הראשונה של רבי יהודה בשם רב: "אדם הראשון מין היה", השנייה של רבי יצחק: "מושך בערלתו היה" והשלישית של רב נחמן: "כופר בעיקר היה". כל ההצעות משונות במידה דומה. לפי הפירוש הראשון הוא נאשם במינות, כלומר, שליבו נטה מן הקב"ה למחשבות זרות. לפי הפירוש השני (המניח שהאדם נולד מהול או שה' מל אותו) הוא נאשם בכך שמשך בערלתו וניסה להסוות את בריתו עם ה'. לפי הפירוש השלישי הוא כפר במציאות ה'. שלוש ההצעות קשות להבנה: הרי אדם הראשון הסתובב בגן עדן, שוחח עם הקב"ה ולא היה לו ממי להסתיר את בריתו עם ה'. האם הוא זה שלא חש בנוח עם ההזדהות עם הבורא? האם רצה לברוח מהקשר איתו וזיהה בעולם אפשרויות שאינן מחייבות הכרה בו?
16
נראה שחכמים מבקשים לומר כאן, כי הקשיים והאתגרים האמוניים אינם קשורים כלל ועיקר לנוכחות זרים. שורשם נטוע דווקא בסתירה שיש באדם בין היותו נוצר ובין היותו צלם א־לוהים. הקונפליקט בין שני הפנים יוצר חוסר הלימה וזהות לא מבוררת. השייכות לשמיים ולארץ בעת ובעונה אחת, היכולת להיות בכל מקום ובכל זמן איננה מאפשרת בידול של האנושיות. התמעטותה במדרש אפשרה לאדם להאמין. העוצמה שהייתה מתחילה באדם פחתה כדי שהאדם יוכל לראות את גדולתו של הקב"ה. לא הארעיות היא יסוד כוחו של האדם ולא עוצמתו הטבעית והביולוגית אלא הקונפליקט שבין שני אלו, בין מה שבפועל ובין מה שבכוח, בין "אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" ובין "בשבילי נברא העולם".
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f