גשם
קריאה במקור
קראתי בכל לב · בראשית · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המפגש שלנו עם פרשת בראשית מאפשר להתבונן מחדש בנקודת המבט הא־לוהית על הסדר החברתי הנכון. פרשת בראשית היא, במובן מסוים, "בית המרקחת", תנאי המעבדה של העולם, המצב ההיולי, הנקי, שבו כל דבר מצוי במקומו, השמש והירח במרום, המים התחתונים מופרדים מן העליונים, בעלי החיים מסודרים על פי משפחות, וכדומה. בפרשת בראשית ניתן למצוא את שלבי התכנון, אלו שהיו לפני המהפכות האנושיות והקלקולים או התיקונים שהאדם עוד יבוא ויערוך.
בנקודה אחת נערכת במפורש השוואה בין המצב הבריאתי ובין המצב שלאחר כניסת האדם לתמונה: מערכת המים וההשקיה.
בתחילת פרק ב נאמר "כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". העובדה שהקב"ה אינו מוריד גשם תלויה איכשהו בהיעדרותו של האדם. אולם אין משמעות הדבר שהאדמה אינה מושקית במשך הזמן הזה. להפך, הפסוק העוקב מציין "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" וגם "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן".
הופעת האדם מחייבת מערכת הפעלה מתאימה, התורה מניחה שבואו של האדם מחייב שינוי יסודי. אי־אפשר להשתמש יותר בהובלת מי נהר ובאידוי של מי תהום ונצרכת מעתה התערבות א־לוהית. מעניין שהציפייה שלנו הפוכה, ולכאורה, דווקא בהיעדר אדם שיחפור מנהרות ותעלות על מנת להוליך את מי התהום או מי הנהרות אל האדמה, היינו מצפים מן הקב"ה להמטיר גשם. ולהפך — עם הופעתו, אפשר לוותר על מתת השמיים, ולסמוך על האדם שיבצע את עבודת ההשקיה.
המדרש מסביר את השינוי הזה כאילוץ וכסטייה מן התוכנית המקורית: "וחזר בו הקב"ה, שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה". כלומר, הקב"ה חשב מלכתחילה שהשקיית הנהרות והאד העולה מן הארץ היא השיטה הנכונה ביותר להשקיה, אך הוא נדחק לסגת לתוכנית חלופית. המדרש גם מביא ארבעה טעמים למהפכה זו:
רב חנן דציפורין בשם ר' שמואל בר נחמני,
מפני ד' דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן,
מפני בעלי זרוע,
ובשביל להדיח טללים רעים,
ושיהיה הגבוה שותה כנמוך,
ושיהו הכל תולים עיניהם כלפי למעלה
הדא הוא דכתיב: (זהו שנאמר) לשום שפלים למרום (איוב) (בראשית רבה, יג).
מפני ד' דברים חזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן,
מפני בעלי זרוע,
ובשביל להדיח טללים רעים,
ושיהיה הגבוה שותה כנמוך,
ושיהו הכל תולים עיניהם כלפי למעלה
הדא הוא דכתיב: (זהו שנאמר) לשום שפלים למרום (איוב) (בראשית רבה, יג).
על פי המדרש, רק אחת מהסיבות לשינוי תלויה בהנהגת בני האדם, כעולה מן הפסוקים. "מפני בעלי זרוע" — כשהמים מצויים באדמה יהיה מי שיאגור אותם בשטחו, שימנע אותם מאחרים וידאג לעצמו בלבד בכוח הזרוע. על כך נוספו טעמים אחרים המבטאים את יתרון הגשם על פני ההשקיה התחתית. לכאורה, ללא קשר לנאמר בתורה: "שיהיה הגבוה שותה כנמוך" — שיטת ההשקיה באמצעות נהרות גורמת למים לחלחל ולזרום למקומות הנמוכים. עובדה זו נותנת יתרון ועדיפות לאזורים הללו על פני המקומות הגבוהים. הגשם, לעומת זאת, יורד ומשקה באופן שווה בכל מקום. "בשביל להדיח טללים הרעים" — הגשם משפר את האיזון האקולוגי. הוא מטהר את האוויר ומסלק מזיקים מן הצמחים. השקיה תחתית רק מרווה את האדמה אך אינה פועלת על מרחבים נוספים. "ושיהו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה" — מאגרי המים שביבשה יוצרים תחושה מדומיינת שאיננו נזקקים לחסדי ה'. הורדת הגשם משמיים מעוררת את בני האדם מושפלי המבט להרים את עיניהם לשמיים. כשהאדם מרים את ראשו ומצפה למתת שמיים הוא חש את התלות הקיומית בבורא עולם.
אם כן, לגשם יש ערך במיתון הטבע בכללותו וביצירת איזונים בתוכו: במיתון הטבע האנושי ויצירת שוויון בין החסון והכוחני לחלש; במיתון אי־השוויון הטופוגרפי בין "נמוך וגבוה"; ביצירת שיפור בנזקי הבלאי של העולם "טללים הרעים"; וביצירת איזון בין אדנותו של האדם על הטבע לבין הופעת א־לוהים כתמונת המראה של האדם.
את סגולתו של הגשם לייצר איזונים בטבע אנו קולטים בחושים, אך המדרש קשר את הרעיון לפסוקים בפרשתנו ומשליך מהם על מערכות נוספות: מה שיוצר איזון אקולוגי באוויר ובמים יוצר גם שוויון בין בני האדם ואף איזון ראוי בין חומר ורוח.
העיקרון הזה, שחיי הרוח שלנו ומערכות היחסים בין בני האדם הם תמונת מראה של הטבע ופועלים באמצעות אותן מערכות, הוא עיקרון יסודי שחז"ל הציבו לנגד עינינו במדרש הזה. מן העיקרון ניתן להסיק שכל דבר שאנו מגלים במעבדה כתופעת טבע אפשר לראות בו גם משל להתנהגות האנושית והבין־אישית, וליחסי אדם וא־לוהים. תרכובות ותערובות אינן רק ממצא כימי, והן תקפות גם בעולם הרוח. התיאור הפיזיקלי של קיומן של אנרגיות איננו מוגבל לאוצר הנולד מכוחם של תנועה וגובה בלבד. אנו מזהים אותו לאחר טעינה של שנת לילה בבני האדם, ואנו מזהים אותו בהתחדשותם של כוחות רוחניים שונים בחלוף הזמנים והעיתים. כוח המשיכה פועל לא רק על עצמים ובאמצעות כוח הכבידה, הוא חל על בני אדם וביניהם, והוא חל בין האדם לבוראו וביחס שבין הנשמה והגוף. תורת הרשתות מתארת רשת של קווי חשמל כשם שהיא מתארת קשרים במוח, קשרי תחבורה וקשרים חברתיים. מערכות קשרים בין בעלי חיים מלמדות אותנו לא מעט על המערכות המקבילות אצל האדם. על הנהגה והובלה ועל לכידות ומבנים חברתיים. ומכאן גם השראה על קיומם של הבדלים בעבודת ה' בין ציבור ליחיד.
אבל המשמעות העמוקה של המדרש היא שהעולם עובר מהפכות ותמורות מרובות, כולן בעצתו העמוקה של הבורא ובכוונת מכוון שמטרתה לשמור על שיווי משקל בעולם. שיווי משקל זה נחוץ לא רק בטבע וכחלק מן הצורך לשמרו או להתאימו להתפתחות האנושית. תגובה גאולוגית, תנודת חומרים ושינוי במערכות היחסים בין אנשים, הם כולם משל להתרחשות המרכזית של שינוי בדרכי הופעת ה' בעולם.
ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ (תענית ט ע"ב).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f