המוסר של למך
קריאה במקור
קראתי בכל לב · בראשית · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו
עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי
נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי
נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
למך מספר לנשותיו סיפור. הוא מבקש שהן תאזנה לו, חורז את דבריו ומספרם בלשון השירה, אולם תוכן הדברים חידתי ואינו מובן. לפניית למך לנשותיו המפרשים מציעים מספר כיוונים, אחד מהם הוא שהוא מתנה את צרותיו בעקבות הבחירה בנישואין עם שתי נשים.
אך האפיק הפרשני המרכזי הוא שלמך מבקש לשכנע את נשותיו לחזור לחיים משותפים ולחיי אישות איתו, שכן הן מסרבות לכך ומורדות בו. הנימוק להתנהגותן הוא הידיעה שהבנים שיוולדו להן עלולים למות כעונש על רצח קין על ידי למך, ועל כן אין הן רואות טעם להשקיע בבניית העתיד.
ויש פירוש נוסף בכיוון דומה: סרבנותן של נשות למך קשורה בהבנתן את מה שצופן העתיד, אבל לא מעשיו של למך הם הגורם לעתיד הבעייתי, אלא ידיעה מוקדמת שהייתה להן על המבול העתיד להתרחש, המבול ישמיד ויכלה את כל היקום ויחד איתו את צאצאיהם, על כן ביקשו להימנע מפרייה ורבייה:
תבען לתשמיש,
אמרו לו: למחר המבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה ורביה ולהוליד תולדות שגורלם נגזר? (בראשית רבה, כג).
אמרו לו: למחר המבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה ורביה ולהוליד תולדות שגורלם נגזר? (בראשית רבה, כג).
הידיעה על העשוי להתרחש בעתיד הגיעה אליהן באמצעות אצטגנינים, ידע שהיה מפותח בזמנו. כפי שמבואר במדרשים וכפי שמתאר מאוחר יותר ר' יוסף בכור שור בפירושו:
ולי נראה כי בימים ההמה היו חוזים וחכמים שהיו יודעים שיבוא מבול בימי בני למך, כי לא תמצא בבני למך תולדות, כי טבעו הם במבול, והיו שומעות נשי למך כך, והיו רוצות לפרוש הימנו, כי אומרות: למה נלד לרוח ולהבל ונסבול עצבון הריון ולידה וגידול — בנים.
בדברי חז"ל והמפרשים נזכר לא פעם השימוש באיצטגנינות החוזה את העתיד, על מנת לתכנן את העתיד בדרך שתעקוף את הגורל או תנצל ותטה אותו. אברהם אבינו ידע על פי האיצטגנינים שלא יוליד, יעקב אבינו ידע שמבני יוסף — אפרים ומנשה — עתיד לצאת ירבעם בן נבט ורצה להימנע מלברכם. אשת פוטיפר פיתתה את יוסף כי ראתה באצטגנינות שעתידה להיבנות מיוסף ולא הבינה שיוסף עתיד לשאת את בתה אסנת. אצטגניניו של פרעה ידעו באיזה יום יוולד מושיעם של ישראל, וכן ידעו שהוא עתיד ללקות במים ומשום כך נגזרה גזרת ההשלכה ליאור. קורח חשב שיינצל מעונש כי ראה שמבניו ייצא שמואל ששקול כנגד משה. בלק באיצטגנינותו ראה שמבני ישראל עתיד לצאת מי שיילחם במואב ועל כן שכר את שירותי בלעם לקללם. שאול הציל את אגג כי ראה שמזרעו עתיד לצאת זרע כשר, ר' עקיבא ידע על פי האיצטגנינים שבתו תמות ביום חופתה ועוד.
האיצטגנינות מבוססת על קריאה מדויקת של מערכת הכוכבים והשפעותיהם על האדם. הרמב"ם שלל זאת, אבל הרמב"ן ואחרים סברו שיש בכך ממש. גם לדעות אלו תפיסת האצטגנינות בעולם היהודי שונה מזו המקובלת בין אומות העולם. גם אם האיצטגנינות מבוססת מדעית, הרי שאין חשיבות לשאלה מה העתיד צופן, חשוב מה ה' רוצה שיקרה. אל לנו לשבש את תכניותיו של הקב"ה או להתחכם להן.
לאור זאת, השימוש באיצטגנינות באופן כללי מבטא התחכמות על פני הליכה בתלם והוא מפגין חוסר אמונה וחוסר יכולת להתמקד ברצון ה' בלבד.
מפתיע מאוד שתשעה דורות לאחר הבריאה ושמונה דורות לאחר הגירוש מגן עדן, בני האדם כבר מבקשים דרכים לעקוף גזרות שמיים וזוממים תחבולות שבעזרתן יוכלו לנהל את העולם. נראה שמאז הגירוש מגן עדן, מערכת היחסים שבין האדם וה' השתנתה. קין והבל עוד מקריבים קורבנות, ביטוי לצורך בקירבה. לאחר רצח הבל איננו שומעים על הקרבה נוספת לה' ואיננו פוגשים את הקב"ה בשיח עם האדם. הנתק הזה הופך במרוצת הזמן ל"מלחמה קרה" וה' נעלם מדברי הימים. אובדן האמון הזה בא לידי ביטוי בדבריהן של עדה וצילה, הסיבה לכך עשויה להיות המוות הכפול של קין ותובל קין באותה תאונה מצערת, מוות שמדגיש את החידלון של האדם מול הבורא ואת הצורך להתמודד מולו כיריב.
חוסר האמון נראה הדדי, עד נח איננו שומעים על התפעלות של הקב"ה מאדם כלשהו, למעשה אהדתו לנח בולטת ומטעימה את יחסו אל בני הדורות שקדמו לו.
המאבק הסמוי הזה על שליטה בחיי האדם הוא נושא שירו של למך.
את שירו של למך ניתן לקרוא לא (רק) כמדבר על המקרה הספיציפי שאירע לו, אלא כמשל, כמסה הגותית נגד הניהיליזם ובעד הפריון וההשקעה בעתיד. מסה המתנגדת להתחכמות היתרה שבה לוקה הדור והאדם בכלל. למך קובע שתרבות שמרוכזת בעצמה ובגורלה היא תרבות שמחסלת את מורשת האבות — "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי"", ומוותרת על הוולדות — "וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי". הריגת ה'אב' ורצח ה'נער', אומר למך, אינם משיגים דבר, כי אם פצע וחבורה בלבד. האדם נועד להיות חולייה בשרשרת הדורות, שרשרת המוסרת את ערכי א־לוהים המבוססים על חשיבות הפרייה והרבייה ועל מילוי צו א־לוהים. אדם הנלחם בה', הבוחר לו נתיב כוכבי משלו, הורג את אבותיו ואף את דור העתיד ומשועבד לעצמו, הוא אומנם מקריב את העבר והעתיד אבל אינו זוכה גם להווה (ראו: פירוש הרש"ר הירש לתורה).
תפקידנו בעולם לעשות את המוטל עלינו מבלי להכנס לחשבונות של שמיים, "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?". אין לנו אלא לעשות, לפעול, לקדם ולהתפלל ולזכור — שערי דמעות לא ננעלו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f