בדרך רחוקה
קריאה במקור
קראתי בכל לב · בהעלותך · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בפרשתנו מסופר על אנשים שבמועד הקרבת קורבן הפסח היו טמאים לנפש ובשל כך היו מנועים מלהקריבו. לפי המדרשים מדובר באלו שנשאו את ארונו של יוסף וזה היה מקור טומאתם. תסכולם על שאינם יכולים לחגוג עִם עַם ישראל את הפסח הובא לפני משה המפנה את השאלה אל ה'. כתשובה ניתנת להם הזדמנות שנייה לחגוג את הפסח, חודש מאוחר יותר. אולם הקב"ה מוסיף בתשובתו מקרה שלא נשאל עליו כלל: "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה", ובלשון הספרי: "או בדרך רחוקה — זה דבר שלא שאל" (ספרי, במדבר סט). לשני המקרים הללו מוצע הפתרון של "פסח שני", כלומר, להקריב קורבן פסח בחודש אייר.
הסיבה להתייחסות ה' למקרה נוסף יכולה להיות נעוצה בקשר שבין שני המקרים (טומאה ודרך רחוקה). בשני המקרים מדובר על מצב של אונס ומניעה חיצונית מלעשות את הפסח. אם כן, מתבקש שכחלק מן המענה יובהר שפסח שני נועד לכלל מקרי האונס. כמו שכותב הרש"ר הירש: "שאר טומאות ושאר מניעות כלולות ב'דרך רחוקה', המובאת כאן רק כדוגמה". אם כן, על פניו הובא המקרה של "דֶרֶךְ רְחֹקָה" כדי לומר שהדין אינו ייחודי למקרה המסוים של טמאים לנפש.
בדיון ההלכתי נשאלת השאלה מהי "דֶרֶךְ רְחֹקָה". ר' עקיבא סבור שדרך רחוקה היינו ריחוק גאוגרפי שאינו מאפשר להגיע במועד ההקרבה. הוא קובע את הרדיוס שאם האדם נמצא מחוץ לתחומו בערב פסח הרי שהוא מוגדר כנמצא בדרך רחוקה ופטור מלעשות את הפסח במועדו הראשון: "איזו היא דרך רחוקה? מן המודיעים ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי ר' עקיבא" (משנה, פסחים פ"ט מ"ב). אל מול פירוש מתבקש זה של ר' עקיבא עומדת פרשנותו התמוהה של ר' אליעזר: "ר' אליעזר אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ" (שם). ר' אליעזר סבור שאף מי שעומד במרחק פסיעה מן הכניסה אל בית המקדש מוגדר כמי שהוא "בדרך רחוקה". עמדתו אינה סבירה ומחייבת ביאור. שני הסברים שונים לשיטת ר' אליעזר מובאים בתוספתא, הסברו של ר' יוסה והסברו של ר' יוסי הגלילי:
אמר ר' יוסה, לפיכך נקוד על "היה", כלומר לא מפני שהיא רחוקה ודיי
אלא מאסקופת העזרה ולחוץ.
ר' יוסה הגלילי אומר, דרך רחוקה שומע אני מהלך יום אחד או שני ימים או שלשה ימים, כשהוא אומר "ובדרך לא היה" הוי מאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך (תוספתא, פסחים פ"ח ה"ג).
אלא מאסקופת העזרה ולחוץ.
ר' יוסה הגלילי אומר, דרך רחוקה שומע אני מהלך יום אחד או שני ימים או שלשה ימים, כשהוא אומר "ובדרך לא היה" הוי מאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך (תוספתא, פסחים פ"ח ה"ג).
הסברו של ר' יוסי הגלילי יוצר הבחנה חשובה. יש מי שמתגורר מחוץ לטווח שהגדיר ר' עקיבא, ולכן אם נאמץ את עמדת ר' עקיבא תתקבל התוצאה שלפיה קורבן הפסח מיועד למי שקבע את מושבו בסמיכות מסוימת לירושלים. כל השאר פטורים תמיד. לכן בניגוד לכך, בא ר' אליעזר ומדגיש היבט אחר. לא את הריחוק כי אם את הדרך. ר' אליעזר לפי הסברו של ר' יוסי הגלילי סבור שהפטור מיועד למי שהיה בדרך, אך לא הספיק להגיע. ואז ייתכן גם שהחמיץ את ההקרבה ממש ברגע האחרון, כשהוא כבר נמצא מן האסקופה ולחוץ, על סף הדלת, אך המועד חלף.
ר' יוסי לעומת זאת, מסביר שהדיוק של ר' אליעזר אינו ממילות הפסוק, אלא מן הניקוד המופיע מעל האותיות. ניקוד הרומז לכך שהתורה השתמשה בסגנון אירוני ואולי אף ציני. כפי שמבואר באבות דרבי נתן:
"או בדרך ר'ח'ו'ק'ה"
שהיה רחוקה ודאי?
הנקיד עליו שאינה אלא קרובה (אבות דרבי נתן נוסחא ב, לז).
שהיה רחוקה ודאי?
הנקיד עליו שאינה אלא קרובה (אבות דרבי נתן נוסחא ב, לז).
אם קוראים את הניקוד שמעל האותיות כתווים "מוזיקליים", כלומר כהכוונה לקריאה באינטונציה מסוימת, מבינים מייד שהתורה לא התכוונה לדרך רחוקה אלא לדרך "רחוקה" במרכאות כפולות. רחוקה כאילו, אך למעשה קרובה מאוד. אך מה משמעות המילים דרך רחוקה אם כך? על כך משיב הירושלמי:
ה"א שברחוקה נקוד,
איש רחוק,
ואין דרך רחוקה (ירושלמי, פסחים פ"ט ה"ב).
איש רחוק,
ואין דרך רחוקה (ירושלמי, פסחים פ"ט ה"ב).
הרעיון שמובא בירושלמי מסעיר: "איש רחוק!". הירושלמי קורא את הפסוק כמתייחס לתופעה אנושית. יש אנשים שנמצאים בריחוק גאוגרפי אך הם קרובים. ויש אנשים שנמצאים בקרבת מקום אך בליבם הם רחוקים. בהוראתו זו לגבי פסח שני מצהיר הקב"ה שהוא מעדיף לוותר למי שליבו אינו נתון לענייני הפסח, ומבקש לתבוע מאמץ ממי שליבו נכון. שמא לפעמים, צריך לדעת שגם היות רחוק הוא בחירה, ולהניח לכך. יבוא המועד והם ישובו... בפסח שני. כהמשך לכיוון של הירושלמי כותב ר' צדוק הכהן מלובלין:
והמה (=האנשים הטמאים לנפש) פעלו תיקון לזה על ידי שבירת לבם
המשכת התורה פרשת פסח שני והוא בחינת נעשה ונשמע שעושין תורה חדשה
ומגלגלין זכות על ידי זכאי,
ולכן נתגלגל לאמור על ידיהם ענין פסח שני... דכל ענין קדושת פסח שני הוא דייקא על פרטי נפשות שהמה רחוקים בנפשם מבחינת כלל קדושת ישראל
ועל ידי תשובה כזו נתקנו בשורש להיות נעשים זדונות כזכיות (פרי צדיק, פסח שני).
המשכת התורה פרשת פסח שני והוא בחינת נעשה ונשמע שעושין תורה חדשה
ומגלגלין זכות על ידי זכאי,
ולכן נתגלגל לאמור על ידיהם ענין פסח שני... דכל ענין קדושת פסח שני הוא דייקא על פרטי נפשות שהמה רחוקים בנפשם מבחינת כלל קדושת ישראל
ועל ידי תשובה כזו נתקנו בשורש להיות נעשים זדונות כזכיות (פרי צדיק, פסח שני).
ר' צדוק נשען על התפיסה שהמילים "בְדֶרֶךְ רְחֹקָה" רומזות לאלו שדרכם הפתלתלה תוביל אותם רק בעוד שנות דור אל ההקרבה ואל קירבת ה' והוא מרחיב עוד מכאן על היחס והקשר שבין טמאים לנפש ובין מי שהיה בדרך רחוקה. שהרי להסבר זה לא ניתן לומר שהמשותף לשני אלו הוא האונס. שהרי טמאים לנפש אנוסים אך הרחוקים, רחוקים מבחירה. אלא שיש קשר בין שברון ליבם של מי שביקשו להקריב את הפסח ולא זכו, לבין התקווה לשיברון הלב של הרחוקים ולתשובתם. ויש הקבלה בין מידת מסירות הנפש לתורה לבין התפשטות כוחה והשפעתה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f