שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 5 · פסוק 17

ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר. היא טימאה ד' יסודותיה לזה ילקו הד' יסודות, יסוד הרוח ועבר עליו רוח קנאה, יסוד המים והעפר זהו ולקח מים קדושים ומן העפר, ויסוד האש גומרת כי לזה רמז בכלי חרש כי כלי חרש הוא נבקע מפני האש כן זו נבקעת:

או נאמר למה מים ועפר, לפי שהאדם יש בו ב' יסודות עליונים שהם רוח ואש, וב' תחתונים שהם מים ועפר, וכשהוא חוטא הוא חוטא בתחתונים והן סבת החטא לזה ילקו, ורז"ל אמרו, למה מים ועפר מים ממקום שבאתה ועפר למקום שהיא הולכת, כלומר שלא נסתכלה בג' דברים שאמר התנא מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן, דין, וכנגד זו והעמיד הכהן את האשה לפני ה', ולזה היו ג' דברים מים עפר וכתיבת המגלה, ובמסכת סוטה אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה זכתה יצא ממנה בן כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר ואפר, לא זכתה תחזור לעפרה ע"כ. וזהו אשר יהיה, אם זכתה יהיה לה זרע שיהיה לו אושר והויה כאברהם שנאמר בו ואברהם היו יהיה, כי מלת אשר יהיה מיותרת ויספיק שיאמר ומן העפר שבקרקע המשכן, אלא לדרשה קא אתי. ורבינו בחיי ז"ל כתב, אם תשכיל היטב במה שאמר בכלי חרש תמצא שיש בו רמז שלא תזכה לקום עמו בתחיית המתים אך תהיה כחרש הנשבר שאין לו תקנה, ואם זנתה תאבד מן העוה"ז ומן העוה"ב, והמזנה תחת בעלה כעובד ב' רשויות, ועל כן אמר בכלי חרש ולא אמר בכלי זכוכית שזכוכית יש לו תקנה על ידי נפיחה והמתים עתידין לחיות מק"ו מזכוכית, וזהו סוד מה שדרשו אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, כלומר אמן מאיש זה שהיה בן זוגה בנשמה ובגוף, אמן מאיש אחר שהיתה ממנו שתכרת נפשה מחבורם ולא תהיה עם אחד מהם והבן זה, ע"כ. ולזה נאמר ומעלה בו מעל, מעילה בגוף ונפש, ומעלה בו בתחייה מעילה גדולה שישאר חצי גוף שנפרדה ממנו, וכן ומעלה מעל בגימ' פרוד ע"ה, בו ע"ה ט' אדם במ"ק ט':