שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 10 · פסוק 26

ואנחנו לא נדע מה נעבוד. אמר כן כדי שלא להניח לו שום טענה, קודם אמר לכו הגברים והניחו הטף, אח"כ אמר גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרבם יוצג, עתה ימצא טענה לומר שיניחו לו צאן או בקר, שהוא אמר קודם שיניחו שניהם עתה יחזור לומר שיניחו מין אחד, לזה סתם פיו ואמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד וגו', כלומר אין אנו יודעים במה היא העבודה אם במין הצאן או במין הבקר או בשניהם, ויאמר לו פרעה מעלי וגו', לא די שלא אמר העתירו אל ה', אלא שמפחיד אותו במיתה שאמר כי ביום ראותך פני תמות, ועוד למה אמר לא תוסיף ראות פני יאמר אל תוסף בא אלי, אלא שאר המכות היו במטה והיה חקוק עליה שם המפורש, וכשהיה משה נכנס היה מראהו כמראה מלאך כמו שאמר במדרש פר' שמות, ובזוהר מכה של חושך אמר לו הקב"ה נטה ידך ויט משה את ידו לא נזכר מטה. מקודם לא היה פרעה יכול לראות פני משה מבהירות המטה, עתה בא אליו בלא מטה א"ל אתה מאחז עיני הייתי חושב שאתה מלאך עתה נתאמת לי שאתה אדם כמוני אלא שאתה עושה אחיזת עינים. כי ביום ראותך פני, לא אמר ביום שאראה פניך תמות, אלא ראותך, יום שתעשה לי שום אחיזת עינים שאתה רואה אותי ואני איני רואה אותך, תמות, לא אמר אמיתך אלא תמות אני אעשה שתמות ע"י כשופין, ולזה אמר ראותך, ולא אמר ראותו, ועוד אמר תמות אני הייתי חושב שאתה מלאך, עתה שאתה בן אדם כמוני אוכל להמיתך. ויאמר משה כן דברת. אמת כשאני מביא עמי המטה ודאי יש ראיה אחרת, לא אוסיף עוד ראות פניך בלא מטה, ורז"ל אמרו לא אוסיף עוד ראות פניך אני לא אבא אליך אלא אתה תבא אלי, שנאמר ויקם פרעה לילה ויאמר קומו צאו: