שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 10 · פסוק 24

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו. לא אמר העתירו לפי שזו המכה באה על התראה כמו שאז"ל מי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה, וג' מכות באו עליו בלא התראה והם כנים שחין חושך, וסימן חש"ך למפרע, לזה בכנים לא אמר העתירו לפי שחשב מאחר שלא התרה בה שהיא מקרית, וכן בשחין, והיה סובל המכה ולא היה קורא למשה, ולזה בג' מכות שהביא חש"ך בא"ת ב"ש סב"ל, אבל כשראה ולכל בני ישראל היה אור והיו הולכים ובאים ונכנסים אמר אם ירצו להרגנו מי מעכב על ידם, לזה קרא למשה כמ"ש. ואמר להם רק צאנכם ובקרכם יוצג, רצה לעכב הצאן כדי שלא ישלטו ישראל על מזל טלה ויהיה כפוף תחת ידם וברשותם, א"ל משה גם אתה תתן בידינו ותמסור לנו, ואמר ברמז לומר שהבין כוונתו. בידינו זבחים ועולות ר"ת בזה ע"ה, זבחים שיזבחו למצריים ויעלו על צוארם. ועשינו לה' אלהינו. שנאמר שירה. עוד אמר גם אתה תתן בידינו, רמז לו שהוא חייב בהענקה, שכן תת"ן גימ' ענ"ק תעניק. וגם מקננו ילך, לא אמר ילכו אלא ילך לומר שמזל טלה ילך עמנו ויהיה בעזרתנו, וכן אמר הקב"ה החודש הזה לכם, לכם ממש, וכוונתו של משה וישראל בלקיחת הצאן כדי למעט עבודת ע"ז, כי צאנם מתו ורצו לעבוד צאן ישראל, לזה היתה כוונתו של פרעה שלא נשאר להם צאן לעבדם, ומשה הבין כוונתו ואמר וגם מקננו וגו' לא תשאר פרסה, כדי שלא ימצא לע"ז שלהם שום זכר וזכרון, לזה אפילו הפרסה נקח, וכל זה כדי לעבוד את ה' אלהינו, כדי שלא ישאר שום ע"ז כי אם ה' אלהינו. פרסה גימ' אפילו עצם אדם עם ג' מלות, שאף עצמות של מתיהם העלו עמהם כדי שלא יעשוה ע"ז, או משום צער גלגול מחילות, ועוד כדי לקיים ולא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד, אפילו על דרך מחילות, כי ממנו דבר שהוא ממנו נקח שהם העצמות: