שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 11 · פסוק 1

ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא. לפי דברינו שאמר, לפרעה לא אוסיף ראות פניך בלא מטה, א"ל הקב"ה אין לך עוד צורך במטה כי המכות שהיו כתובים בו שהם דצ"ך עד"ש באח"ב, לא נשאר כי אם מכת בכורות, מכה זו היא עלי להכותה כמו שאמר אני ולא מלאך אני ולא שליח, זהו אומר אביא על פרעה, אני על ידי ולא על ידך, אתה כבר השלמת שליחותך שנאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה נשאר עלי לשלם החוב שנסיתי אברהם בעשרה נסיונות ועמד בכולן ונסיון עשירי קח נא את בנך והלך הוא ובנו לבם אחד, והוליך שני נעריו ואמר להם שבו פה והלכו שניהם יחדיו, יחדו כתיב שיחדו שמי, א"כ כנגד זה שהוא נסיון בנו שהוא בכור, אע"פ שנולד ישמעאל כבר אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, כנגד זה היא מכת בכורות, וכנגד שהלך הוא לבד משני נעריו, לזה אני ולא מלאך שי' מכות הם כנגד י' נסיונות, לא נשאר עליך אלא שתדבר באזני העם וישאלו כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו לא קיים בהם, ואפילו שדבר זה היה מסור בידם י"ב חודש, עכ"ז דבר נא, גדולה מצוה בשעתה, ועוד שאחר שבא עליהם מכת החושך ימצאו חן בעיניהם שיאמרו אילו היו רוצים לקחת היו לוקחים אותו בו' ימי אפילה, לזה אמר נא כלומר עתה בא עת זה הדבור. וכבר ביארתי פ' שמות השנויים שאמר שם ושאלה אשה וכאן וישאלו איש, ושם אמר ושמלות וכאן לא אמר, עיין שם. א"כ דבר נא מהר, למה לפי כשלחו כלה כולכם כאחד גרש יגרש ותהיו מבוהלים ונחפזים לזה דבר נא: