שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 16

ואת בת היענה. בא להזהיר על מדת האכזריות שלא יהא כיענה שמתאכזרת על בניה שנאמר בת עמי לאכזר כיענים במדבר, שמתאכזרת עליהם במקום שלא נמצא שום דבר אפילו עשב, זהו במדבר, שמדת האכזריות היא דעה רעה עד מאד, כי בני ישראל הם רחמנים וכל המרחם מרחמים עליו, כי מורה ברחמנותו על חבירו שהוא מבני ישראל, כי בני ישראל כולם נפש אחת וגוף אחד, וכמי שחלה אבר מאיבריו כל גופו כואב עליו, כי כשדואג וכואב על חבירו זה מורה שהוא מגופו והוא חלק ממנו, כי ישראל נשמתם כולם באה ממקום אחד ממקור אחד, והם כמו גוף אחד, הלא תראה שהיו במעמד הר סיני ונאמר בהם ויחן שם ישראל, ובגבעונים שלא רחמו על בני שאול נאמר עליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה, על זה בא הרמז להזהיר על דעה זו שהיא האכזריות שהיא דעה רעה להתרחק ממנה:

ואת התחמס בא להזהיר על הגזל והחמס שהיא דעה רעה עד מאד, שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על החמס שנאמר כי מלאה הארץ חמס, וארז"ל על פסוק והחמס קם למטה רשע, קופה מלאה עונות מי מערער מכולם החמס, וארז"ל כל הגוזל פרוטה מחבירו כאילו נוטל נפשו ונפש בניו ובנותיו שנא' ואליו הוא נושא את נפשו, ובמקום שיש גזל שם דירתו של סמאל, שכן גז"ל גימ"ל זי"ן למ"ד גימ' דירו עה"א, ורודהו שכן עולה ירדו. ודורך עליו, שכן עולה דרך, שיש לו עליו דרך. מה כתיב בתריה, ואת השחף, תרגום ירושלמי על גחונך תלך על מעיך תהא שחיף, שסופו להיות נחש, וכן הוא בגימ' זה הוא הנחש, וסמיך ליה, ואת הנץ, כמו שארז"ל הרי שגזל סאה של חטים ואפאה וברך עליה אין זה מברך אלא מנאץ שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'. או יהיה מלשון אברה ונוצה כמו המבינתך יאבר נץ, שהוא נבהל להון שרוצה לעוף לקנות נכסים, וזו היא דעה רעה שאינו בוטח בה', אלא שרוצה ליקח בזרועו ובידו מה שלא נתן לו, מה כתיב עליו עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואחריתו יהיה נבל, שיתקצרו ימיו שנאמר בחצי ימיו יעזבנו, הוא חשב שיחיה כדי לאכול כל זה ההון, יתקצרו ימיו, ונמצא שעמל לאחרים ועזבו לאחרים חילם: