שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 15

עורב. ערב כתיב, שלא ילך אחר עריבות העוה"ז ואחר תחותיו לבקש מאכלים ערבים ופירות מתוקים ולבעול צורות נאות, ולזה נאמר למינו כי יש בזה מינים הרבה בזו הדעה, יש במאכלים ויש במלבושים ויש בבעילה, ויש בדירה שיהיה לו דירה נאה, ויש שמתאוה שיהיה לו גנות ופרדסים, ומי שהולך על זה הדרך יאבד עולמו, שאם לא ימצא בהיתר ילך ויבקש באיסור מרוב התלהבות התאוה שנכנסה בלבו ואם ימצאנה בהיתר ידע שאכל עולמו בחייו, שאין אדם זוכה לשתי שולחנות, ולא תאמר אם כן למה נבראו, כל אלה הפירות נבראו למי שאוכל עולמו בחייו, לרשעים לשלם להם שכרם בעוה"ז שנאמר ומשלם לשונאיו, וארז"ל לא נברא העוה"ז אלא לאחאב בן עמרי ועוה"ב לר' חנינא בן דוסא, ועוד אם ימשך אדם אחר תאוות העוה"ז לעולם לא ישבע, לפי כשאוכל אותו פרי או כשבועל אותה בעילה אחר שעה או פחות ירעב, כמו שאמר שלמה ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיו חצץ וגו' יאמר ערב לאיש לחם כדי למלאות רעבונו ואכל ושבע וחשב שאותו לחם השביעו, אחר שעה נתאכל והלך לו והוא רעב ורוצה למלאת פיו, ואם לא ימצא להם ימלאנו חצץ, שהם אבנים קטנים, נמצא שאותו לחם שאכל היה שקר שחשב באכילתו ששבע לו' ימים או לג' ימים, וכן ארז"ל בענין המשגל, אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע, וכן הוא בבנין אם בנה בית יתאוה לבנות עוד אחר, ואחר שבנאו לציירו ולכיירו, ואחר הציור לחזק התקרה, וביני ביני נתיישן ורוצה לחדשו עד שנמצא כל ימיו הולכים בהבל, אלא ילמד אדם מיעקב אבינו שאמר ויבן לו בית, אחד, שיספיק די דירתו לו שיעור חייו, לא בנין של קיימא שיספיק לכמה דורות אלא לו לבד, ולא לשאר תשמישין, כי למקנהו עשה סוכות, לומר שאין דירתו קבועה: