פיר״שי זכרונו לברכה בפרשה זו נמנו וכו׳ דק״ל אמאי כתיב אלה ולא כתיב ואלה דמוסיף על הראשונים ומשני דלא שייך כאן תוספת שהרי זהו עצמו האמור למעלה אלא דהכא אתא לתת חשבון על הכל:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 38 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המשכן משכן ב״פ וכו׳ אף על גב דלית הכא אלא חד משכן יתירא לדרשה דחד מיבעי ליה לגופיה י״ל דה׳ דהמשכן לאתויי עוד אחר דל חד לגופיה אייתרו ליה תרי לדרשה. והטעם שבא הרמז זה בכאן היינו כדאיתא במד׳ שלא הוצרך משה לתת החשבון הזה אלא לפי שידע שהיו חושדין אותו וז״ל והביטו אחרי משה לגנאי חמו פרקיה חמו קדליה אכיל הוא מיהודאי וכו׳ וחבירו משיבו ריקה אדם ששלט על מלאכ׳ המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר כיון ששמע משה כך א״ל חייכם כשהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון שנאמר אלה פקודי המשכן ע״כ ולכך רמז להם כאן אצל אלה פקודי לו׳ שבשביל עון כזה יתמשכן המקדש בב׳ חרבנין במקדש ראשון דכתיב ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וכו׳ ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ וכו׳ וה״נ עון לה״ר דכתיב מגורי אל חרב היו עמי ומפרשים רבותינו ז״ל שדוקרים זה את זה בחרבות שבפיהם וכן מקדש שני אמור רבנן דבעון זה חרב:
משכן העדות עדות וכו׳ דאילו מנתינת לוחות אחרונות אין זו עדות גמורה וברורה על הסליחה דהוה אפ׳ למיסק אדעתייהו דאדרבא הוה לדונם טפי שאם לא היה חוזר ונותן להם הלוחות מכיון שנשברו בטל צווי לא תעשה לך פסל ונמצא שאינם חייבים ועוד שלא יאמרו הותרה הרצועה להבא מכיון שיצאו אבל לא שויתר להם לכך הוצרך לעדות המשכן שזו עדות ברורה והרא״ם זכרונו לברכה כתב בענין אחר ע״ע ומ״ש רש״י ל׳ ויתור לפי שלא היתה מחילה לגמרי אלא ויתור לפי שעה שלא לכלותם אבל אמר וביום פקדי וכו׳:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745