משכיל לדוד · שמות · פרק 38 · פסוק 22

ובצלאל וכו׳ אפילו דברים וכו׳ ק״ט דהא קראי מוכחי להדיא איפכא דהא בפרשת תרומה כתיב תחלה ארון וכלים ואחר כך משכן ובצווי משה לישראל דפ׳ ויקהל כתוב את המשכן תחלה ואחר כך כלים והרי זה להיפך ממש ממאי דכתב רש״י ותמהני מהרא״ם ז״ל שלא השגיח כלום בזה. ועיינתי בש״ס בפרק הרואה ששם מקור דבר זה וראיתי שם שהתו׳ ז״ל הרגישו דבפ׳ תרומה כתיב ארון תחלה ותירצו דמ״מ בפרש׳ תשא כתיב את המשכן תחלה והתם נמי הוא ציווי השם יתברך ע״ש ולעד״ן אין בדבריהם ז״ל אחר המחילה רבה כדי להעלות ארוכה חדא דס״ס תיקשי קראי אהדדי דהיכי צוה הקדוש ברוך הוא פעם המשכן תחלה ופעם הכלים תחלה ותו שהם ז״ל לא העירו כלום על הקו׳ השנית דבציווי משה כתיב בהדיא משכן תחלה וה״ז ממש איפכא ממאי דאמור רבנן. וראיתי להרב של״ה בדרוש ויקהל שהרגיש לגמרי בקושיותי הנז׳ אבל מה שתירץ הוא דחוק טובא עד אין חקר ע״ע. ולע״דן ליישב הכל עפ״י מאי דאמור רבנן יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. הרי דמעשה המשכן היה כעין מעשה שמים וארץ בצירוף אתוון וטעמא רבא איכא לפי מאי דאית במד׳ על פסוק ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן להקים המשכן אין כתיב כאן אלא את מה הוקם עמו עולם שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת ומשהוקם המשכן נתבסס העולם ע״כ והנה במעשה שמים וארץ איתא בזוהר פ׳ בראשית וכן באותיות ר״ע דעאלו אתוון למפרע בסדר תשר״ק שה״ס בתחלה עלה במחשבה לבראות העולם במדה״ד ולבסוף וכו׳ וה״ס החותם שידוע החותם צריך להיות מהופך כדי שאחר כך יבא ביושר כשחותם בו ונ״ל דהיינו דבס״ת בראשית ברא אלהים נרמז אמת חותמו של הקדוש ברוך הוא אבל הוא מהופך הא״מ וזה מטעם שכתבתי. ולכך כשהקדוש ברוך הוא צוה למשה על מעשה המשכן ורצה לומר לו שיעשוהו מצירופי שמות כמו בבריאת העולם ולכך הראהו לו מהופך דהיינו כלים דהיינו כלים תחלה כדי שבפועל יעשה איפכא כפועל החותם וכדאמרן ולהודיעו זה הדר בפרשת תשא ואמר לו בסדר הישר משכן תחלה ומשה כשצוה לישראל לא היה יודע שבצלאל יודע לצרף וכו׳ ולכך א״ל כסדר הישר כפי מה שהו״ל להיות באמת והיה מכוין להודיע אח״כ לבצלאל ביחוד סוד החותם כדלעיל ובצלאל שכבר היה יודע הסוד והיה יודע בחכמתו הנפלאה שמעשה המשכן הו״ל להיות כמו מעשה שמים וארץ ע״י החותם כנזכר לעיל. א״ל משה רבינו הא ודאי פשיטא לי שדבריך אמורים על סדר החותם וא״כ לפי דבריך שהקדמת המשכן א״כ באמת צריך לעשות בפועל הכלים תחלה וזה א״א שמנהגו של עולם וכו׳ אז תמה משה מאד על חכמתו שהיה יודע סוד החותם ולכך אמר ליה בצל אל היית כי בודאי כך צווה לי הקדוש ברוך הוא. ודוק כי הוא בעיני כפתור ופרח. ושוב מצאתי קצת כעין זה בפי׳ יואל משה בס׳ עשרה מאמרות במחק״ד ח״א פ״ג אלא שכתב שמשה לא הבין הסוד ובצלאל גילה לו וכו׳ ע״ש ולע״דן טפי כדכתיבנא: