משכיל לדוד · במדבר · פרק 10 · פסוק 34

וענן וכו׳ ז׳ עננים וכו׳ כלהו חשוב להו בספרי וענן ה׳ עליהם יומם. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה׳ על המשכן. עכ״ל. איברא דצריכא רבא להבין. ולהשכיל מאי שנא הני דקחשיב דהא טובא עננים איכא דלעיל בפ׳ זו בענין מסעיהם בפסקא וביום הקים את המשכן וכו׳ התם בלחוד איכא י״א עננים ומכלהו לא קחשיב אלא חד ובהאריך הענן. ותו בתר הכי בפסקא ויהי בחדש השני וכו׳ איכא תו תרתי אחריני ולא חשיב להו כלל וכבר הרגיש כן הרא״ם ז״ל והניחו חלק. ובש״ח ציין לעיין בס׳ נח״י וג״א ואינם נמצאים אצלי. והנלע״ד דלא חשיב אלא הנהו דכתיב בהו ענן ה׳ וכיוצא דהיינו כגון ועננך דקאי אקב״ה וה״נ ובעמוד ענן אתה הולך וכו׳ ואותם השלשה דבס״פ פקודי מדכתיב באחרון כי ענן ה׳ אכלתו תלת קאי השם. והנהו דבפסקת וביום הקים וכו׳ כיון דכתיב התם ע״פ ה׳ יסעו דקאי על הענן וכדפירש״י כמאן דכתיב ענן ה׳ דמי אלא דלהיות דמיירי בכל הפסקא בענין נסיעתם אע״ג דאיכא התם עננים טובא כחד חשיבי והלכך לא מייתי אלא חד מנייהו ונקט ובהאריך הענן שהוא האמצעי ותופס למעלה ולמטה. א״נ אפשר שכוונת התנא לאתויי האחרון שבכלם והוא בהאריך הענן. ואפשר לומר עוד דבהנך קראי רמיזו היכי הוו למעלה ולמטה ומד׳ רוחות ולפניהם דקרא דוענן ה׳ עליהם הוא כפשוטו א׳ למעלה. ועננך עומד עליהם רמז לשלמטה אלא שכינה הכתוב מפני הכבוד. ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם כמשמעו ההולך לפניהם. פשו להו אידך לד׳ רוחות. וידוע שרוח דרום הוא צד החסד. וצפון מצד הדין. ומזרח קו האמצעי ת״ת. והלא ידעת דאי׳ בהקדמת ס׳ התיקונים בתפלת אליהו הנביא ז״ל חד אריך וחד קצר וחד בינוני האריך הוא החסד והקצר הגבורה סוד הצמצום. ובינוני קו האמצעי לכן יתכן לומר כאן דובהאריך הענן רמז לשל רוח דרום חד אריך. ובהעלות הענן שם רמז לשל מזרח בינוני לכך לא כתיב בו אריכות אלא עלייה שהוא קצת אריכות וידוע סוד הת״ת שעולה אל הדעת וקרי׳ ביה ובהעלות. ואידך ואם לא יעלה רומז לצד צפון חד קצר. והאחרון כי ענן ה׳ על המשכן הוא של מערב יסוד שהוא על המשכן דהיינו מל׳. והשתא דאתאן להכי א״ש נמי הנהו תרתי וענן ה׳ ועננך דאינון עומק רום ועומק תחת נו״ה דנפקי מת״ת שבו שם הוי״ה אלא דבנצח שהוא ענף החסד הזכיר ההוי״ה להדיא ובאידך רמזה בכינוי. ואלין ו׳ עננים ה״ס ו׳ ספי׳ תחתונות ו״ק דז״א. וההולך לפניהם עמוד ענן עטרת תפארת לעמוסי בטן. ואם ח״ו שגיתי הוא רחום יכפר: