משכיל לדוד · במדבר · פרק 10 · פסוק 33

דרך וכו׳ מהלך וכו׳ הרא״ם ז״ל הביא לשון הברייתא דספרי וז״ל דרך שלשת ימים אין צריך לומר שהרי כבר נאמר י״א יום מחורב אלא מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ ע״כ ולא ידעתי איך הבין הרב לשון זה דלפע״ד כלו מקשה. והנה תחלת דברי התנא יש לפ׳ דמרגיש׳ בלשון הכתוב מדלא כתיב ויסעו מהר ה׳ שלשת ימים אלא דרך שלשת מוכח שלא ניתן לידרש כפשטיה בלבד שהלכו ג׳ ימים אלא מלבד הפשט צ״ל דגם איזה שינוי דרך נס קמ״ל קרא בתיבה זו יתורא ולכאורה היה נראה לפ׳ דר״ל שדרך ימים הרבה עשו הם בג׳ ימים ואמנם מכריח התנא דליכא למימר דלהכי אתא להודיע נס זה דא״צ שזה כבר רמוז בפ׳ אחד עשר יום מחורב כדפירש״י שם דא״ל ראו מה גרמתם וכו׳ שדרך י״א יום דאיכא מחורב עד קדש ברנע עשאוה בשלשה ימים כנראה מן החשבון אלא הכא קמ״ל דמיד ביום הראשון עשו מהלך ג׳ ימים. ומ״מ מ״ש ל״ו מיל היא מלתא דתמיהא טובא שהרי מהלך אדם בינוני ביום א׳ לבד הוי טפי דהויא עשרה פרסאות כדאי׳ בפ״ט דפסחים ובכמה דוכתי. ואפשר ליישב ע״י שנאמר דטעות נפל בספרים והעתיקו מיל במקום פרסה והיינו דע״כ מ״ש רש״י מהלך ג׳ ימים לאו דוקא ג׳ לבד דטפי הוי שהרי מהלך י״א יום הלכו בג׳ כמ״ש רש״י גופיה שם בפ׳ דברים וכשתחלק לשלשה חלקים מגיע ביום אחד טפי מג׳ אלא כל שאינם ד׳ קרי להו ג׳ ולפיכך כתיב דרך ג׳ ימים. והנה מהלך י״א יום לפי חשבון עשר פרסאות ליום הוו מאה ועשר פרסה חלקם לג׳ חלקים לג׳ ימים הוו להו בכל יום שלשים וששה פרסאות וקצת מילין שאינם מגיעים לפרסה ולא חש לפרטם: