לא יאכל קדש בתרומה וכו׳. בת״כ תניא קדש מה קדש האמור להלן (בערתי הקדש מן הבית) בקדשי הגבול אף קדש האמור כאן בקדשי הגבול. והקשה שם הר״ב ק״א והלא הפרשה כלה בקדשי הגבול מדברת ולמה אצטריך ג״ש. ומשני דאי לאו ג״ש ה״א דאני ה׳ מקדשם דמסיים קרא דלעיל הפסיק הענין והביא ראיה מהש״ס דסנהדרין עיין שם. ומזה ק״ל על רש״י ז״ל היכי בעי להכריח דקדש זה הוא תרומה ממאי דכל הענין דיב׳ בה שהרי אין זה הכרח דמצינו למימר אני ה׳ מקדשם הפסיק הענין והו״ל לאתויי מג״ש כמו שאמר בת״כ. ושוב ראיתי דלקמן בפר׳ כי יאכל קדש בשגגה הקשה הרא״ם על פירש״י הך קושיא שפי׳ דלא כהת״כ והניחא בצ״ע:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 22 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745