משכיל לדוד · ויקרא · פרק 22 · פסוק 11

ויליד ביתו וכו׳. ואשת כהן וכו׳ ועוד למד וכו׳. ואם תאמר תרי קראי לאשה למה לי וי״ל חד לאשה שקדשה בכסף וחד להיכא שקדשה בשטר או בביאה. ועי״ל דלעולם עיקר הלימוד הוא מכל טהור בביתך וקרא דהכא עיקרו על העבד אלא דהואיל וגם אשתו קנין כספו יש מקום לכלול אותה ג״כ בהך קרא אחר שמצינו שהאמת כן שגם היא אוכלת מכח אידך קרא ואי לא כתוב אלא פ׳ זה הייתי מפרשו דוקא בעבד שגופו קנוי לאדוניו משא״כ אשתו דאף על גב שהיא משועבדת לבעלה אין גופה קנוי קנין גמור כמו העבד כנעני. ותדע דא״א לומר דהך קרא אתא לאשה שהרי עיקר קדושי כסף אין להם רמז מן התורה דרז״ל גמרי להו מקיחה קיחה משדה עפרון דמשו״ה קרי להו הרמב״ם ז״ל מדברי סופרים והיכי מצינן למימר דהך קרא כתב קנין כספו על האשה הרי נמצא לפי״ז דכתוב הדר הוא בתורה שקונין האשה בכסף ואמאי הוצרכו למילף בג״ש א״ו כדאמרן. ואם תאמר א״כ יתורא דקרא דכתיב כי יקנה נפש קנין כספו מאי עבדת ביה הא לא קשיא דאצטריך למאי דתנינא בת״כ ומייתי לה בר״פ אלמנה לכ״ג מנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שאוכלין בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו. ועי״ל דלעולם כדאיתא דעיקר הלימוד מכל טהור בביתך והך קרא אצטריך לאפוקי שומרת יבם כדאמרינן בכתובות פ׳ אף על פי דף נ״ח היבם אינו מאכיל מ״ט קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין אחיו הוא ופירש״י שם אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר וכו׳ וכי היכי דקדושי ביאה מאכילין דאיתקוש הויות להדדי ה״נ ביבמה ע״כ. ועוד יש לתרץ דאי לא כתיב אלא חד קרא ה״א דוקא נשואה אצטריך אידך לרבות הארוסה דמדאורייתא אכלה. אבל העיקר בזה הוא דעיקר קרא דכל טהור וכו׳ לאו בתרומה מיירי אלא במורם מן הקדשים דהיינו חזה ושוק. איברא דאיכא למימר דה״ה בתרומה מה גם דקרא דבתריה בתרומה מיירי ויש מקום לומר דקאי נמי אמאי דבתריה מ״מ עיקר קרא בחזה ושוק דקדשים ועיקר קרא דקנין כספו דהכא בתרומה וצריכי תרווייהו דחד מחבריה לא הוה יליף דאי כתב רחמנא בתרומה ה״א משום דנאכלת בגבולין ואין חייבין עליה משום פגול ונותר אבל בחזה ושוק דאין נאכלים אלא בירוש׳ וחייבין עליהן משום פיגול אימא לא אכלה ואי אשמועינן בחזה ושוק דקדשים ה״א משו׳ דליכא בהו מיתה לזר האוכלן אבל תרומה דבמיתה נימא לא אכלה צריכא: