משכיל לדוד · ויקרא · פרק 22 · פסוק 9

ושמרו וכו׳ מלאכול תרומה וכו׳. משמע דמפרש שזוהי אזהרה לאכילת תרומה בטומאת הגוף דשמירה היא לאו. וקשה שכבר נתבארה אזהרתו לעיל. ובת״כ ביאר ושמרו את משמרתי ושמרו לי משמרת דהיינו כמו ועשו סייג לתורה והדר מפרש בענין אחר ושמרו וכו׳ להזהיר ב״ד על כך שהם יפרישו הכהנים מלאכלה בטומאה ואפשר דרש״י נסיב לה כפי׳ ראשון והיינו מלאכול תרומה וכו׳ כלומר שיעשו משמרת כדי שלא יבאו לאכול:

ומתו בו למדנו וכו׳. הקשה מוהרא״ם ז״ל מנ״ל דילמא חנק כדרך כל מיתה האמורה בתורה סתם. והאריך בזה ולבסוף הניחה בצ״ע. ואני הצעיר עפר הדום רגליו נלע״ד שאין זה בכלל מיתה האמורה בתורה סתם דפתחו בצדו דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו ולשון נשיאת חטא נמצא לעולם על המומתין בידי שמים דה״נ בסוף פרשה זו דכתיב כי יקלל אלהיו ונשא חטאו פירש״י והכי איתא בת״כ בכרת דבידי שמים ומפיק לה מג״ש דגבי פסח דכתיב חטאו ישא האיש ההוא ע״ש אלא דכי מסיים בה לשון מיתה הוי פירושא מיתה בידי שמים כמו הכא וכן בפרשת תצוה גבי מחוסר בגדים ולא ישאו עון ומתו והתם נמי הוי מיתה בידי שמים וכי לא כתיב אלא נשיאת חטא או עון היינו כרת כמו התם וכמו לעיל בפר׳ אח״מ גבי טומאת מקדש וקדשיו ואם לא יכבס וכו׳ ונשא עונו והיינו כרת: