ויתן על פניו וכו׳ ונוטלו בשעה וכו׳ מדקאמר ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל משמע שכשהיה יוצא מאת פני הקדש אחר שהמקום נדבר עמו היה יוצא והמסוה על פניו עד שבא לדבר עם ישראל ואז בשעת הדיבור היה נוטלו מעל פניו. והכי משמע נמי מלישנא דקרא דכתיב ובבא משה לפני ה׳ וכו׳ יסיר את המסוה עד צאתו ומדכתיב עד צאתו משמע הא בצאתו הוה חוזר ונותנו על פניו עד באו לדבר עם ישראל אלא דר״שי ז״ל מסיים ובצאתו יצא בלא מסוה ומעתה נראה שדבריו ז״ל סותרים זא״ז. ותו לא ידענא היכי מתיישב לישנא דקרא דכתיב יסיר את המסוה עד צאתו דמוכח כדאמרן. ותמהני מהרא״ם זכרונו לברכה שלא העיר בזה כלל. ובדוחק צריך לפרש דמ״ש ונוטלו לאו דוקא אלא רצ״ל היה נשאר נטול כל שעה שהיה מדבר עם ישראל. וה״נ מאי דכתיב עד צאתו ר״ל עד ועד בכלל ומש״ה כתיב עד צאתו ויצא וכו׳ כלומר עד צאתו וגם כשיצא ודבר עם בני ישראל וכו׳ וראו וכו׳ ואחר כך והשיב משה וכו׳ אבל הל׳ לא משמע כן והבן:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 34 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745