ויקהל פיר״שי ז״ל למחרת יום הכפורים וכו׳ פי׳ דק״ל דהא בסוף הפ׳ דלעיל כתיב ויהי ברדת משה וכו׳ ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום וכו׳ א״כ מאחר דכלהו התם הוו יתבי מהו ההקהל הזה דהדר וכתב ויקהל משה אלא מוכרח לו׳ דפרשה זו של מלאכת המשכן לא אמרה להם בו ביום שירד מן ההר דהיינו ביום הכפורים אלא אחר כך ולכך הוצרך לחזור ולהקהיל׳ ומדלא הזכיר הכתוב אימת הוה מוכרח לומר דמיד ביום שלאחריו שהרי לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. וטעם הדבר שלא אמר להם פרשה זו מיד ביום הכפורים כמו שאמר להם שאר המצות כדכתיב׳ לעיל ויצום את כל אשר דבר ה׳ אתו בהר סיני אפ׳ שכיון בזה מר״עה לפי שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ולכך לא הודיעם מידי ביום הכפורים בהא די״הכ נמי מיקרי שבת ודינו כשבת לכל דבר וכיון דלא שייכא עשייתו ביה לא רצה להודיעם כלום כדי שמרוב חשקם וזירוזם למצוה לא יתחילו מיד בו ביום להביא נדבתן שהרי ההבאה נמי הויא מלאכה דהיינו הוצאה מר״הי דידהו למחנה לויה אצל משה דר״ה הואי כדאי׳ בשבת פ׳ הזורק. ובזה אפ׳ להסביר טעמא למה הקדים משה לישראל שמירת שבת לציווי מלאכת המשכן לו׳ שאינו דוחה וכו׳ וכדפי״רשי לקמן וק׳ למה זה נתחכם ושינה מן הסדר שא״ל הקדוש ברוך הוא דבתחלה צוהו מלאכת המשכן ובתר הכי קא״ל אך את שבתותי וכו׳ וכדלעיל בפ׳ תשא וה״נ איבעי ליה למימר להו אלא שהוכרח להקדים דבר זה שלא ליתן פתחון פה להם לו׳ לו אדוננו משה מאי טעמא לא אמריתה ניהלן למלאכת המשכן אתמול מיד כשירדה מן ההר ונטרח עד האידנא בפרט בהיות דבר לתועלתנו כדי שבזהב זה יכופר לנו על מעשה העגל לכך הקדים להם זה כמתנצל דמ״שה לא רצה לצוותם מאתמול דחשש שמא מרוב תאותם להביא כפרתם יתחילו מיד וזה אסור שהרי אינו דוחה שבת ופשיטא דה״ה ליום הכפורים. ומ״ש רש״י והוא ל׳ הפעיל וכו׳ אין כוונת הרב ללמדנו דל׳ ויקהל הוא מבנין הפעיל שזה דבר מבואר דאע״ג שאין בו יו״ד אחר הה״א הרי כמה דברים כמוהו כמו וירכב אותו במרכבת ויקרב משה את בני אהרן וילבש אותו וכן רבים ובכלם לא ביאר רבינו כלום לפי שדבר פשוט הוא ותדע שאין זו כוונתו דא״כ הול״ל דיבור בפ״ע ויקהל הוא ל׳ הפעיל וה״נ מאי דמסיים רבינו שאינו אוסף אנשים בידים וכו׳ אין כוונתו להכריח דמש״ה צריך לכתוב בלשון מפעיל לפי שאינו אוסף אנשים בידים דא״כ תיקשי מקרא דכתיב אספה לי ע׳ איש ועוד שם ויאסוף ע׳ איש וכן רבים ולמה לא נכתבו גם כן בל׳ מפעיל מה״ט שהרי לא אספם בידים ועוד דמעיקרא לא שייך לשאול ולחקור למה בא בל׳ מפעיל שהרי פועל קהל לעולם כך הוא נמצא בלשון מפעיל וכמו שהק׳ כל זה הרא״ם ז״ל וכתב שלא הבין כוונת הרב בזה ומ״ש בש״ח בשם נח״י אינו מספיק כלל ע״ש אך לעד״ן דכוונת הרב לשלול דלא נימא מאחר שתיב׳ ויקהל הוא ודאי מל׳ הפעיל דמוכרח שהכוונה לו׳ שמשה שלח שליח להקהיל אותם ולא קראם הוא בעצמו ולכך הודיע דליתא שאין הכרח לו׳ כן אלא לעולם נימא הוא בעצמו קראם וכדכתיב נמי לעיל ויקרא אליהם משה שציווי החצוצרות עדיין לא היה אפ״ה ניחא שבא פועל זה בל׳ מפעיל כדרכו בפועל זה בכל מקום והטעם הוא לפי שאינו אוסף האנשים בידים ומש״ה שייך שפיר בנין מפעיל אע״ג שהוא עצמו המקהילם וז״ש והוא ל׳ מפעיל כלו׳ זה שנכתב בל׳ מפעיל לא תהא סבור לפי שהיה כאן על ידי שליח שהרי בכל מקום פועל זה דהקהל בא בל׳ מפעיל אלא שייך לכתוב הכי לפי שאינו אוסף וכו׳ ומ״מ פש יטא דשייך נמי אסיפה בלא ל׳ מפעיל כיון דס״ס הוא הוא המאסף אע״ג שהוא בדיבור בעלמא שהרי קיחה נמי מצינו על ידי דיבור כמו קח את אהרן והוא בדברים כדפי״רשי גופיה אלא של׳ הקהל נמצא לעולם בבנין מפעיל ורש״י הסביר הטעם שהוא לו׳ שעל ידי דיבור נעשה אותו קהל כן נלע״ד:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 35 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745