משכיל לדוד · שמות · פרק 16 · פסוק 17

המרבה וכו׳ יש שלקטו הרבה וכו׳ לכאורה משמע דר״ל יש שכיונו ללקוט הרבה טפי משיעור עומר לגלגולת ויש שלא כיונו ללקוט אלא דבר מועט פחות משיעור העומר ואפ״ה כשבאו לבית׳ ומדדו מצאו שלא העדיף וכו׳ וזהו הנס הגדול דמסיים רש״י אלא דא״א לומר כן בשום פנים שא״כ נמצא שלא קיימו צוויו של משה שא״ל לקטו ממנו עמר לגלגולת וכו׳ והיכי קא מסהיד קרא ויעשו כן בני ישראל והרי לפי״ז לא עשו כן ומה גם דמכילתא קאמרה בהדיא ויעשו כן וכו׳ עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה אלא ה״פ וילקטו המרבה והממעיט כלו׳ מי שהיו לו אוכלים מרובי׳ בתוך ביתו והיה צריך עומרים הרבה לקט הרבה באומד אבל לא במדידה שהרי לא מדדו אלא אח״כ בבית וכן הממעיט דהיינו מי שהיו לו אוכלים מועטים בביתו לקט מעט באומד מה שיהיה כדי צרכו בקירו׳ וכשבאו לידי מדידה מצאו שלא העדיפו ולא החסירו מן הצורך אפי׳ גרגיר א׳ וזהו נס גדול. והטעם שהוצרכו לעשות כן לסמוך על הנס ולא לקטו מעיקרא במדידה י״ל שהיה זה בשביל יום הששי שהיה צריך שתחול הברכה ולמצוא במדידה לחם משנה כדלעיל בפיר״שי ואילו מדדו בתחלה הא אין הברכה שורה בדבר המדוד. וא״ת סוף סוף מהיכן למדו ישראל בדברי משה שצריכים לעשות כן הרי משה לא א״ל אלא לקטו וכו׳ עמר לגלגולת ומנ״ל שלא היתה כוונתו שילקטו עמר במדידה ומה גם שעדיין משה לא א״ל ולא מידי מענין יום הששי. ואפ׳ לומר דדייקי מלישניה דמשה דקאמר להו לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגל׳ והול״ל איפכא לקטו ממנו עמר לגלגלת שזה שיעור איש לפי אכלו אלא ה״ק לקטו ממנו איש לפי אכלו כלומ׳ באומד כפי מה שנר׳ בעיניכם שזהו לפי אכלו וזה יהיה עמד לגלגלת כשתמדדו אח״כ והשתא דאתאן להכי יש לפ׳ המרבה והממעיט כפשוטו כלומר הואיל ולא לקטו אלא באומד נמצא דע״כ אפי׳ לא היתה כוונתם להרבות ולהמעיט מ״מ בהכרח אי אפשר לצמצם השיעור בלא מדידה ונמצא שא׳ ריבה וא׳ מיעט ע״כ מקצת ואפ״ה וימדו ולא העדיף וכו׳: