משכיל לדוד · שמות · פרק 16 · פסוק 14

ותעל וכו׳ ורבותינו וכו׳ ובעלות שכבת הטל נתגלה וכו׳ ביאר הרא״ם ז״ל שזהו דוקא לפי׳ ראשון שע״פי הפשט אבל למדרש רבותינו יהיה הפירוש שבשעה שעולה הטל מן הארץ יורד המן מן השמים ע״ש ולא משמע הכי מלישניה דר״שי שהרי ע״פ פשוטו כבר פי׳ תחלה כשהחמה זורחת וכו׳ ומ״ש כאן ובעלות וכו׳ נר׳ בהדיא דקאי על דברי רבותינו ונלע״ד דה״פ לפי המדר׳ דהא ודאי מוכרח אפי׳ לדברי רבותינו לומר שהיה יורד טל מלמעלה כדכתיב וברדת הטל על המחנה לילה וכו׳ וא״כ הענין היא כך שבתחילה בלילה יורד טל מלמעלה כדכתיב וברדת הטל על המחנה לילה והמן יורד עליו וגם היה יורד טל אחר מלמעלה על גבי המן וזה רמוז כאן באומרו ובבקר היתה שכבת הטל כלו׳ כשעלה עמוד השחר עדיין היה אותו הטל העליון חופף ע״ג המן. ושוב בזריחת השמש נסתלק הטל העליון והיה בא טל אחר מן הארץ ומתעלה למעלה באויר ונמשך לכסות את המן ובעוד שהיה מתעלה באויר קודם שנמשך ע״ג המן באותה שעה היה המן מתגלה וראו והנה וכו׳ וז״ש ותעל שכבת הטל והנה ע״פ וכו׳ ובש״ר פרשה ל״ח פי׳ היפ״ת בד״א ע״ע. ואפ׳ שרצה הקב״ה לרמוז להם בזה שלולא זכות שבידם לא היה אפשר להם לאכול לחם זה ולכך היה צריך תחלה שיעלה טל מן הארץ דהיינו לרמוז שיעלו מיין תתאין למעלה ע״י זכותם ואז יאכלו לחם מן השמים: