משכיל לדוד · שמות · פרק 4 · פסוק 20

וישב ארצה וכו׳ אין מוקדם וכו׳ דע״כ לקיחת המטה קודם הליכתו לדרך היה. אך ק׳ דהיכי מצי׳ למימר אין מוקדם וכו׳ הא ברפ״ק דפסחים דף ו׳ אי׳ בהדיא דכי אמרי׳ אין מוקדם ומאוחר בתור׳ ה״מ בתרי ענייני אבל בחד עניינא (פיר״שי ב׳ מקראות הכתובים בפ׳ א׳) מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר דאלת״ה כלל ופרט דילמא פרט וכלל היא. וי״ל דהיכא דמוכח בהדיא דמקר׳ מסורס הוא דליכ׳ למטעי דדבר הלמד מענינו הוא אז אמרי׳ אין מוקדם וכו׳ אפי׳ בחד עניינא. ודומה לזה כתבו התו׳ שם דהיכא דאיכא טעם אמרי׳ אין מוקדם וכו׳ אפי׳ בחד עניינא והכריחו כן מהסקילה ע״ש. וכ״ש הכא דאין לך טעם גדול מזה דמעניינו הוא נלמד. ואין ספק דלא בא הסירוס הזה חלילה על צד המקר׳ וההזדמן ובלי דקדוק אלא לרמוז איזה דבר אצטריך למכתב הכי. דוק ותשכח בכל מקום. וכאן י״ל עפ״י שראיתי בש״ר ס״פ בשלח על פ׳ ומטה האלהים בידי כשעושה בו אהרן נסים נקראת על שמו שנאמר מטה אהרן ובזמן שאני עושה בו נסים נקרא על שמי שנאמר ומטה האלהים ע״כ כלו׳ שמשה רבינו היה תולה הנס בבעל הנסים ית״ש אף שנעשו על ידו. והשתא ה״ק ויקח משה וכו׳ וישב ארצה מצרים ואז ויקח משה את מטה האלהים בידו. דעד השתא לא היה נקרא אלא מטה סתם וכשבא למצרים והתחיל לעשות בו נסים אז דוקא נקר׳ מטה האלהים: