משכיל לדוד · שמות · פרק 4 · פסוק 24

ויבקש וכו׳ לפי שנתעסק במלון וכו׳ הקו׳ מבוארת דבמלון היכי מצי מהיל והא אכתי בדרך היה ואיכא סכנתא. ותי׳ הרא״ם ז״ל דשמא אותו מלון היה קרוב למצרים בענין שלא היה עוד סכנה ע״כ וכן פי׳ רש״י גופיה בס״פג דנדרים וכ״כ הר״אש והר״ן לשם. ובספרי ש״ל הקשיתי ע״ז דא״א לומר כן דהא בתר הכי כתוב ויאמר ה׳ אל אהרן וכו׳ וילך ויפגשהו בהר האלהים והיינו הר סיני כדכתיב לעיל אל הר האלהים חרבה וסיני רחוק ממצרים טובא מר׳ ממסעי בני ישראל וכשבא אהרן מיד א״ל היכן אתה מוליכם והשיבו על הראשונים אנו מצטערים וכו׳ וא״ל לכי לבית אביך וכו׳ וכמ״ש רש״י בר״פ וישמע יתרו. ולענין הקו׳ הנופלת בדברי רז״ל היכי הו״ל לממהל במלון כדלעיל. נלע״ד דאותו מלון היה שם בהר סיני ושם פגעו אהרן וכשבא אהרן אה״נ דעדיין לא מל את בנו ולא היה בדעתו למולו עד לכתו למצרים מפני הסכנה. אלא דכשבא אהרן וא״ל על הראשונים וכו׳ ונמלך משה להחזירם למדין אז הו״ל למולו מיד ולומר לאשתו שתתעכב ג׳ ימים באותו מלון עד שיתרפא ואחר כך תלך לחזור לבית אביה והוא לא כן עשה אלא אף אחר שנמלך שלא להוליכם עמו לא נזדרז למולו מיד אלא נתעסק במלון תחלה להכין צרה לדרכו והיה בדעתו שאחר שיתעסק במלון ימול אותו ובין כך ובין כך בא המלאך ואע״ג דקרא דויאמר ה׳ אל אהרן וכו׳ נכתב אח״כ אין מוקדם ומאוחר בתורה שזה תרי ענייני הוי. ואפשר דכיון שהתחיל הכתוב בענין הליכת משה גמר כל הענין שאירע לו בדרך ולא רצה להפסיק בנתים בענין אהרן ומשגמר ענין משה כתב ויאמר ה׳ אל אהרן וכו׳ וילך וכו׳ ולעולם מקמי הכי הוה. כך נ״ל אעיקרא דמלתא. ומ״מ דברי רבותינו הנז׳ דקאמרי שהמלון היה סמוך למצרים נפלאו ממני. ומ״ש רבינו שהמלאך נעשה כמו נחש הטעם אי׳ בזוהר דא״ל הקב״ה את אזיל לקטלא חוייא רברבא דהיינו פרעה התנין הגדול וברך לא אתגזר מיד אתרמיז ליה חד חוייא וכו׳ ע״ש. ובעיקר הדבר היאך התיר שלא למול את הבן משום סכנה. הק׳ הרא״ם ז״ל. דהרי עדיין לא ניתנה התורה דכתיב בה וחי בהם ולא שימות בהם עד שיתיר במקום סכנה והאריך בדבר ע״ש. ולפי מ״ש בעניי בפ׳ וישלח על פ׳ ויירא וייצר לק״מ דב״נ נמי פטורים במקום סכנה ולאו משום וחי בהם אלא משום דהוי אונס ובישראל גופייהו לא אצטריך וחי בהם אלא כי היכי דלא נילף מע״ז וג״ע וש״ד ע״ש בס״ד: