משכיל לדוד · בראשית · פרק 44 · פסוק 8

הן כסף וכו׳ א׳ מי׳ ק״ו וכו׳ היינו דקמ״ל דאע״ג דלפי המושכל ראשון בכלהו איכא פרכא קמ״ל קרא דלכי תידוק אתה תחזה דלא מפרך כאשר נבאר בס״ד הנה מאי דקמן הוא ראשון ולכאו׳ איכא למפרך מה לכסף שכן לא מצו לאשתמוטי׳ אם הוא יטעון בריא לי שלא נתתם לי הכסף ומחמת פחד הוא שחזרתם משא״כ בגניבת הגביע לא שייך פחד דמצו לאשתמוטיה אפי׳ אם יחשדום שגנבוהו הם יאמרו אחריני נטלוהו דכ״ע עיילי לשבור בר ומאי חזית דחשדת לדידן מיהו האמת שאין זו פרכא כמ״ש רש״י לעיל על פ׳ וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף שאין דרך שאר הבאים לשבור בר לבא בבית יוסף וכ״ש שהם אכלו שם ומיד אחר הליכת׳ לא נמצא הגביע הרי ידים מוכיחו׳ שהם גנבוהו ועדיף מן הכסף דהתם ליכא ידים מוכיחות ומצו למימר נתננו. והב׳ הוא בפ׳ וארא הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים והתם נמי איכא למפרך מה לבני ישראל שכן מעונים מקוצר רוח ומעבודה קשה קמ״ל קרא דשפיר עביד משה ק״ו מדלא שמעוהו אפילו שבט לוי שלא היו בכלל קוצר רוח ועבודה קשה וא״כ שבט לוי יוכיח דלאו משום קוצר רוח אלא להיותו ערל שפתים וא״כ ק״ו שלא ישמעני פרעה. והג׳ ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם וכו׳ כדפירש״י התם ובההוא נמי איכא למדחי ולמפרך שאני אביה דכבודו לא ניתן לימחל ושאני קב״ה דכוליה עלמא דידיה ומצי למחול א״נ שאני אביה שאם תסגר הרי הוא נעלמת מעינו אותן הימים משא״כ קב״ה דאם יסתר איש במסתרים וכו׳ הלא מלא כל הארץ כבודו והנה גם זו הפרכא יש לבטלה בפשיטות כמו ההיא דלעיל באמרנו מצורע יוכיח דהוא ג״כ נזוף מהקב״ה וצותה תורה שיסגר ז׳ ימים והרביעי הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם וכו׳ ואף כי אחרי מותי והסרכא היא אדרבא י״ל דבחייו היו הולכים אחר שרירות לבם משום דהוו סמכי עליה שיצילם מכל גזירה רעה אבל אחר מותו שאין להם על מי לסמוך ויראו לנפשם וכהנהו בריוני דקאמרי עד האידנא הוה קטינא חריך שקי וכו׳ והביטול עשיית העגל יוכיח דסבורים היו שמת משה ואפ״ה לא פחדו לעשותו. והה׳ (שמואל א׳) הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה וכו׳ ואיכא למפרך הק״ו דאדרב׳ בהיותם ביהודה שהם יותר קרובים לשאול יש להם לירא טפי מכשיתרחקו והביטול ברור דאדרבא בהיותם ביהודה שאינם בעיר ידוע׳ לא מחית איניש נפשיה אספקא לחזור אחריו דמשתמיט מניה אבל כשנלך בקעיל׳ עיר ידועה יבא שאול אל נכון וכדחזינן בקראי שכשידע שאול כי הלך דוד קעילה אמר סגר אותו אלהים וכו׳ בעיר דלתים ובריח וירד אחריו. והו׳ והז׳ (ירמיה י״ב) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתם בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן ותרגם יונתן והכי אמור בש״ס דידן בסנהדרין שזו תשובת הקב״ה לירמיה על אמרו צדיק אתה ה׳ וכו׳ מדוע דרך רשעים צלחה וכו׳ וקא קשיא ליה על מדותיו של הקב״ה ובפרט על נ״נ הרשע שנתגבר להחריב ב״ה והשיבוהו כי את רגלים וכו׳ וכי בשביל שכר ד׳ פסיעות שרץ נ״נ לכבודי בזמן סנחרי׳ אתה תמה כשאשלם שכר טוב ומושלם לאבו׳ שרצו לפני כסוסים עאכ״ו שתתמה על ריבוי השכר ואית ליה פרכא דמה לנ״נ שכן רשע גמור וכדין ליבטל אותו דבר טוב שעשה במיעוטו ולכך היה תמה הנביא על שכרו משא״כ הצדיקים אין לתמוה כלל אף אם יגדל שכרם למעלה למעלה ולכך השיבו הקב״ה בדרך אחר והיינו דקא״ל ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה וכו׳ ופי׳ הרד״ק ז״ל בשם אביו ז״ל דלפי שאנשי ענתות שהיו קרוביו ומיודעיו של ירמיהו והיו רוצים להטיל לו סם המות במאכלו ולהמיתו ואלמלא שנודע לו הדבר בנבואה לא היה מרגיש כלום והיה מת בידם ולכך השיבו הקב״ה ומה אלו שהם בני אדם כמותך אינך יודע דעתם וסודותם שלא הרגשת בהם אם לא הודעתיך ואיך תרצה לדעת דעתי וסודותיו בהנהגת העולם ע״ש וזהו דרך א׳ לבטל הפרכא הנופלת הק״ו בשינוי הק״ו על דרך אחר דהשתא תו לא שייך הפרכא קמיית׳ שזה נקרא ק״ו דמקומו׳ וכמ״ש הרב מדות אהרן בפן שני מביטול הפרכא ע״ע דה״נ בדרך זה השני׳ יש להוכיח ויקיים אף הק״ו ראשון אף דהוה שייך ביה פרכא דהשתא תו לא שייך דנימא ומה במקום בני אדם כמותו א״א להשיג דעתם וסודותם במקום ממ״ה הקב״ה עאכ״ו אלא מוכרח לומר דאף על גב דתמיהא איכא בין בזה ובין בזה הוא לפי שאין אנו יכולים להשיג ולדעת דרכיו ית׳ ברם בקושטא כל מעבדוהי קשוט וכל ארחתיה דין. והח׳ (יחזקאל ט״ו) הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו וייחר שמדמה הנביא לישראל לגפן מדברי׳ שאינה עושה פירו׳ ואינה ראויה למלאכה כ״ש אחר שאת שני קצותיו אכלה אש ותוכו נחר היצלח למלאכה כך ישראל הנה בהיותם על אדמתם לא הועילו ולא שבו מדרכם הרעה כ״ש אחר שילקו ויגלו ואיכא למפרך ע״ז הק״ו בין לפי המשל ובין לפי הנמשל לפי המשל אדרבא בהיותו תמים מחמת רטיבותו לא היה ראוי אפי׳ ליתד לפי שנופל ומתקפל אבל כששני קצותיו אכלה האש תוכו נתייבש ונתקשה וראוי ליתד לתלות עליו כלי וכך ישראל בהיותם לבטח כמרעית׳ וישבעו מל׳ כריסיה זוני בישי אבל אחר הלקיות לוקחים מוסר ומיהו אינה פרכא דמלכי ישראל יוכיחו שאף על פי שהיו רואים כמה פורעניות שהיה שולח הקב״ה עליהם ולא עוד אלא שהגלה עשרת השבטים ואעפ״כ לא לקחו מוסר. והט׳ במשלי הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא והא נמי איכא למפרך מה לצדיק שכן וסביביו נשערה מאד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עמהם אפי׳ כחוט השערה אבל לרשעים נימא לעולם דמוות׳ להם ובהך נמי יש לבטל הפרכא בהשתנות הק״ו וכדכתיב לעיל דנימא הכי ומה במקום דליכא אלא מיעוטא דמיעוטא דעון לא בטיל ברובא דזכיות אלא צריך לקבל פורענות עליו מקום דרובה עונות לא כ״ש ומעתה תו לא שייכא הפרכא כלל ועוד בה עשיריה במגלת אסתר ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים וכו׳ בשאר מדינות המלך מה עשו ואיכא למפרך מה לבני שושן שכן היו בטוחים על מרדכי ואסתר שהיו שם עמהם אבל בשאר המדינות שלא היה להם ע״מ לסמוך דילמא לא עשו ולא מידי ובהא נמי בטלה הפרכא כדלעיל דלעביד ק״ו דמקומות ומה במקום א׳ לבד הרגו בכל שאר מקומות עאכ״ו שהרי אפי׳ לא הרגו אלא אחד או שנים בכל עיר להיות מלכותו גדול מאד א׳ לא׳ למצוא חשבון גדול. ולפי דברינו ניחא הא דלא דריש רבי ישמעאל אלא עשרה ק״ו שכתובים בתורה ועינינו הרואות דאיכא טפי כגון באיוב הן בעבדיו לא יאמין וכו׳ אף שוכני בתי חומר וכו׳ וכן אחרי׳ אלא דבהנהו ליכא למפרך מידי משא״כ בהנך עשרה דלכאורה אפריכו וקמ״ל ר״י דלאו פרכא היא ושפיר מדריש ק״ו: