ולא תונו וכו׳ ולא ישיאנו עצה וכו׳. משמע דר״ל כההיא דאומר לו מכור שדך וקח לך חמור וזה עוקף עליו ונוטלה הימנו וזהו לפי דרכו והנאתו של יועץ. והקשה בני בכורי המשכיל ונבון יעקב ה״י דהא מלפני עור ל״ת מכשול נפקא כמ״ש רש״י שם לא תתן לו עצה שאינה הוגנת לו לא תאמר לו מכור שדך וכו׳ ותרתי למה לי. ועוד הק׳ דמנ״ל לרש״י הך פירושא דלא איתמר הכי לא בת״כ ולא בש״ס דידן פ׳ הזהב דמפרשי ליה להך קרא דהכי אמרו בברייתא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים וכו׳ היו חלאים באים עליו לא יאמר לו כמ״ש חביריו לאיוב ואיברא דמסיים בה בברייתא הכי ואם תאמר עצה טובה אני מוסר לו הרי הדבר מסור ללב וכו׳ מ״מ אין כוונת הברייתא למ״ש רש״י דהא לא קאי אלא על מ״ש בתחלה אם היה ב״ת וכו׳ והן אמת שדברי הברייתא צריכין ביאור דבהנך מילי לא שייך עצה מ״מ איך שיהיה פי׳ דברייתא הרי לא איתמר בה כפירש״י ואפילו יונח שתהיה זאת כוונת הברייתא מ״מ הקושיא הראשונה במקומה עומד׳ והשיבותי לו דבתחלה צריך להבין אמיתות כוונת הברייתא כדי לעמוד מתוכה על דברי רש״י והיינו דאיכא למידק דלכאורה לא שייך לשון הונאה בהנך מילי דאמור רבנן ולפירושם טפי הול״ל ולא תצערו לאיים את עמיתו ומאי לא תונו אלא הענין הוא שזה הרשע אומר לחבירו שהוא בעל תשובה זכור מעשיך הראשונים וכראות זה שלא הועילה לו תשובתו דאכתי הוא נחשב לרשע בעיני הבריות הוא חוזר לסורו וזה נותן אמתלאה לדבריו באמרו שכוונתו היתה להזכיר לו מעשיו לטובתו כדי שיתבייש ובזה מוחלין לו כל עונותיו ועוד שזה דבר הצריך לב״ת כדכתיב וחטאתי נגדי תמיד אבל לפי האמת לא היתה כוונתו לכך אלא כדי שע״י הזכרת עונותיו יתייאש מלעשות עוד תשובה בראותו שלא הועילה לו תשובתו שעדיין הוא נמאס בעיני הבריות. ובזה יחזור חבירו להרע וישאר לבדו הוא צדיק ויהיה חשוב טפי בהיותו לבדו ואין זה ענין למ״ש על ולפני עור וכו׳ דהתם כגון שהוא יועצו בהדיא לעשות דבר שאין יודע שהוא עבירה כגון שא״ל שזה שומן והוא אוכלו והרי הוא חלב אז הוא עובר משום לפני עור ל״ת מכשול. אבל כאן מיירי דאינו יועצו לעשות דבר רע אלא לפי דבריו נמצא שהוא משיאו עצה רעה כדאמרן שע״י דזה מקנטר הוא גורם שיחזור לסורו ואז אינו עובר על לפני עור וכו׳ שהרי אין זה עור שיודע הוא שזו עבירה. אמנם ע״י דבריו הוי גרמא בנזיקין והוא יכול להתנצל ולומר שכוון לטובה להזכיר לו עונותיו כדלעיל ובאמת שאינה אלא הונאה שהאמת הוא שכוונתו כדי שיחזור לסורו כדי להתכבד הוא בקלון חבירו ובכה״ג הוא דעובר על לאו זה דלא תונו. ובזה נמצאו דברי רש״י מבוארין דה״ק שלא יקניט את חבירו ולא ישיאנו עי״ז עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ שבזה הוא לבדו יהיה צדיק. והן הן דברי הברייתא בת״כ כאשר בארנו:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 25 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745