קריאה במקור

משכיל לדוד · במדבר · פרק 1 · פסוק 49

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
אך וכו׳ כדאי וכו׳ דבר אחר וכו׳ פי׳ דפי׳ הראשון דייק ליה מדסמיך להך קרא ואתה הפקד את הלוים על משכן וכו׳ דלכאורה אין לו מקום לכאן. אלא מוכח דה״ק לא תפקוד את הלוים בהדי ישראל לפי שאתה הפקד וכו׳ וכדאי לגיון של מלך וכו׳. ומיהו אי להך פירושא לחוד ק׳ דהא סוף סוף מאי שנא דשינה בהם מספר מפקדם שישראל מנאם מבן כ׳ שנה והללו מבן חדש אי משום הא להיותו לגיון של מלך לא אירייא דהו״מ למנותם בפני עצמם מבלתי השנות בהם דרך המנין לכך מייתי דבר אחר. ומיהו הך ד״א אינו נדרש בפני עצמו לומר דמשום שעתידה לעמוד גזרה וכולי לכך שינה בהם ומנאם בפ״ע. שאם אתה אומר כן ק׳ תרתי חדא דא״כ מאי דסמוך בתר הכי ואתה הפקד וכולי אין לו ענין לכאן כלל. ועוד דאי מהא אדרבא הו״ל למנותם בהדי ישראל ולא ימותו כמותם לפי שלא חטאו שהרי אין המנין מבן כ׳ גרמא במיתתם רק בעונם מתו ולוים שלא חטאו פשיטא שלא ימותו אפילו ימנו עמהם וכענין שאמרו אין הערוד ממית אלא החטא ממית וכמו שכבר הרגישו המפרשים בקו׳ זו ומה שרצו לתרץ דמ״מ שמא חטאו אף הם בתלונת המרגלים. ועכ״ז לא הענישם לפי שלא חטאו בעגל ע״ע. אינו נלע״ד כלל דמדברי רש״י בפרשת שלח נראה שגם בזו לא חטאו הלוים וכדמוכחי קראי. ותו אי׳ בהדיא במדרש על פ׳ אשר נסיתו במסה ונמצא שלם בכל הנסיונות ורש״י עצמו בפרשת דברים בסיפור מעשה המרגלים גופיה פי׳ ואקח מכם י״ב אנשים מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. אלא נ״ל דה״פ דלפי שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידה לעמוד גזרה על כל הנמנין מבן כ׳ למות אמר אל יהו אלה בכלל כדי להודיע לכ״ע שהללו כלם לא חטאו שלכך הוציאם הקדוש ברוך הוא מהכלל מעיקר׳ להודיע שאינ׳ בכלל הגזרה כלל אפי׳ קודם שיפקדם על משכן העדות וכו׳ דאל״כ אלא שהיה מונה אותם עמהם אפילו לא ימותו (שכן הדין נותן מאחר שלא חטאו) עכ״ז אין מסולק מעליהם תרעומת העולם שיאמרו לעולם גם הם חטאו אם לא כלם מקצת׳. ומה שלא מתו לפי שעבוד׳ הקדש עליהם והגינה על הפרענות מלבא אליהם. ולפי״ז א״ש סמיכות הפ׳ דואתה הפקד וכולי דאי לאו משום ואתה הפקד וכו׳ היו נמנין עמהם ואפ״ה לא ימותו. אלא דאכתי אין דרך זו מוציאנו מידי קושיא דסוף סוף הזה סגי דימנו מבן חדש ולא מבן כ׳ אבל ימנו באותו זמן עצמו שנמנין ישראל ויעשו כלם אגודה אחת במנין אחד דבהכי הוה סגי להודיע שאין כוונתו להכניסם בכלל הגזרה מאחר ששינה דרך מספרם שהללו בן עשרים והללו מבן חדש. לכך צ״ל ג״כ טעמ׳ קמא שהוא על צד הכבוד ולכך הפרידם לגמרי מהם:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Venice, 1760
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745