משכיל לדוד · בראשית · פרק 37 · פסוק 33

חיה וכו׳ סופו שתתגרה וכו׳ אע״ג דרש״י גופיה בפרש׳ ויחי על פירוש מטרף בני עלית פי׳ ממה שחשדתיך חיה רעה אכלתהו שיהודה נמשל לחיה גור אריה מ״מ איכא למדרש תרוייהו דאי ליהודה לחוד הו״ל לכתוב חיה לחוד ואי לאשת פוטיפר הול״ל רעה לחוד ועי״ל דאי ליהודה לחוד הול״ל אכלתו דמדכתיב אכלתהו ש״מ למדרש תאכלהו דאתויי דדין אינון אתויי דדין. ומ״ש שהחרימו וכו׳ ויצחק היה יודע וכו׳ אין להק׳ דמאחר ששתפו השכינה עמהם היאך ידע זה יצחק די״ל שהחרם לא היה אלא שלא לגלות ליעקב והכי הוא בהדיא בפרק ר״א אמרו נחרים בינינו שאין א׳ ממנו מגיד הדבר ליעקב אבינו והטעם דסגי להו בזה דכיון שהקב״ה הסכים בחרם לא יוכל שום אדם לעבור ודומה למאי דקי״ל מנודה לרב מנודה לתלמיד ולכך לא פחדו שמא הקב״ה יודיע ליצחק ושיצחק או איזה נביא אחר יגיד ליעקב מטעם האמור וז״ש יצחק היאך אגלה והקדוש ברוך הוא וכו׳ ממילא גם אני בכלל האיסור: