פעמים וכולי אמרו שמא וכולי לפי״ז נמצא שלא טעה משה אלא הו״ל ידים מוכיחות שכך היה צריך לעשות. וק׳ דאמרי׳ במדר׳ והביאו רש״י בפרשת מטות ויאמר אלעזר הכהן וכו׳ דלפי שבא לכלל כעס באמרו שמעו נא המורים בא לכלל טעות. והר״אם ז״ל הק׳ כן וכתב דשמא אגדות חלוקות הן. ולע״דן דאדרבא הא בלא הא לא סגי דאיכא למידק במ״ש כאן רש״י שאמ׳ משה שמא צריך להבו׳ כבראשונ׳ לפי שראה שדבר לסלע אחר ולא הוציא וזה אינו מספיק כלל דהואיל וידע משה אחר כך שאותו הסלע הראשון לא היה הסלע שנצטווה שהרי כך אמר להם המן הסלע הזה שלא נצטוינו וכולי א״כ ליכא לאוכוחי מיניה מידי שצריך להכות והו״ל כשנמצא הסלע האמיתי לדבר לו ג״כ תחלה כמו שדבר לסלע הראשון ושוב אם יראה שאינו מוציא אז ודאי היה מקום לחשוב דדילמ׳ צריך להכות כבראשונה אבל השתא אין דנין אפשר משא״א דהסלע הראשון לא היה אפ׳ לו להוציא לפי שלא נצטוו עליו והסלע הזה שנצטוו לעולם אם היה מדבר לו היה מוציא אלא איברא היינו טעותא לפי שבא לכלל כעס שדן דין שאינו דין:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 20 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745