משכיל לדוד · במדבר · פרק 9 · פסוק 7

למה נגרע א״ל וכו׳ ההרגש מבואר דמה זו שאלה למה נגרע התירוץ ברור לפי שהם טמאים. ולכך משני דאה״נ שגם מרע״ה השיבם מתחילה אין קדשים קרבין בטומא׳ אלא שהם חזרו ובקשו יזרק הדם עלינו וכו׳ ויאכל הבשר לטהורי׳ (כצ״ל וכן הוא בספרי) והענין הוא שאלו הטמאים היה יום ז׳ שלהם בע״פ כדאי׳ בסוכה פ׳ הישן מדכתיב ולא יכלו וכו׳ ביום ההוא כלומר ביום ההוא דוקא. וא״כ לערב היו יכולי׳ לאכול הפסח שכבר היו טהורים בהערב שמש ואי משום זריקת הדם אמרו יזרק הדם עלינו וכו׳ כדאי׳ בספרי דהוו מייתו ליה בק״ו מחטאת ומה חטאת שהוא ק״ק דמה נזרק על הטמאים והבשר נאכל לטהורים כ״ש פסח דהוי קק״ל ואז א״ל עמדו וכו׳ וצ״ל שמשה אשכח פרכא בהך ק״ו דאל״כ אמאי לא קבלה מנייהו שהרי ק״ו ניתן לידרש ודאי בכל התו׳ וא״צ מפי השמועה אלא דבאמת פריכא הוי דמה לחטאת שכן אותם הטהורים שאוכלים הבשר טהורים הם בשעת זריקה דאל״כ לא אכלי כדילפי׳ מדכתיב המקריב וכו׳ הראוי להקרב׳ אבל כאן הבעלים הללו שהם האוכלים דהא פסח אינו נאכל אלא למנוייו לא היו ראויים לאכול בשעת זריקה והילכך אין שוחטין והילכך לא קיבלה וא״ל עמדו ואשמעה. ומ״ש רש״י כתלמיד וכו׳ היינו לפרש יתורא דעמדו ואשמעה דלא הול״ל אלא אשמעה ולכך משני דה״ק עמדו ואשמעה עמדו כאן מעט דמיד אני הולך לשאול דבר מפי הגבורה שאני מובטח שכל זמן שאני רוצה וכו׳ ומ״ש וראויה פ׳ זו וכו׳ היינו משום דבפ׳ דלעיל א״ל במועדו אף בטומאה דהיינו אם היו רוב הקהל טמאים וממילא דהתם היה צריך ללמוד וללמד באם שלא יהיו טמאין אלא יחידים היאך יעשו אלא שזכו אלה שתיאמר על ידיהם: