וישב וכו׳. שאסור בתשמיש המטה דוקא בימי ספרו אבל לא בימי החלטו הכי מסיק בת״כ. והר״ב ק״א הסביר טעם נכון לדבר דבימי חלוטו דיושב חוץ למחנה ולית ליה צוותא דאינשי הילכך חס רחמנא עליה ושביק ליה צוותא דאתתיה אבל בימי ספרו דאית ליה צוותא דאינשי שכבר נכנס למחנה אז אסר לו את אשתו ע״ש ומ״מ אכתי לא משתמע טעמא דמסתבר לאיזה תכלית החמירה עליו תורה בימי ספרו לאסור לו תשמיש המטה. ואפ׳ לומר דה״ט דהחמירה תורה עליו לאסרו בתשמיש המטה כדי שיתן את לבו להביא קרבנותיו ביום הח׳ דאיכא למיחש הואיל וכבר נכנס למחנה תו לית ליה בושה ולא איכפת ליה ולא מידי ויתרשל להביא כפרתו אבל מאחר שהחמירה עליו תורה לאסור לו התשמיש בהכי יהיב דעתיה ויביא קרבנותיו:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 14 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745