משכיל לדוד · בראשית · פרק 15 · פסוק 6

והאמין בה׳ וכו׳ אבל על ירושת וכו׳ וא״ת ומ״ש דעל זאת לא שאל אות ועל ירושת הארץ שאל. ותו אמאי לא שאל אות בראשונ׳ בצאתו מחרן שא״ל לזרעך אתן את הארץ הזאת ומ״ש השתא ונר׳ משום דאותה הבטחה הבטיחו השם יתברך בהיות שמו אברם והוא שהיה רואה באצטגנינותו שלא היה עתיד להוליד בן משרה היה נדחק לפרש על זרעו מהגר או מאשה אחרת א״נ על אליעזר שגידלו בביתו ואז לא הוצרך לשאול אות כלל אדרבא בנה מזבח על שתי הבשורות שהיה מאמין מבלי אות אמנם עכשיו שא״ל הקב״ה צא מאצטגנינותך אברם אינו מוליד אברהם מוליד נמצא שהרי הוא כאיש אחר וכבריה חדשה ומעכשיו חשש שמא תתבטל בשורת הארץ דההיא לא היתה אלא לאברם ומעתה נימא נמי אברם יורש את הארץ אברהם אינו יורש ובשלמא אם עכשיו הקב״ה היה חוזר ומבטיחו הבטחה חדשה על ירושת הארץ לא הו״ל שום ספק ולא הי׳ שואל אות כלל כמו שלא שאל על הבנים אמנם לא א״ל השי״ת אלא אני ה׳ אשר הוצאתיך וכו׳ לתת לך את הארץ הטובה וכו׳ נמצא שאין זו הבטחה חדשה אלא סיפור ההבטחה הראשונה וההיא איכא למיחש שנתבטל בהשתנות השם דהוי כגברא אחרינא ולכך שאל במה אדע וכו׳ כלו׳ מאן יימר דאע״ג שישתנה שמי לשנות מזלי בענין הבנים לו׳ אברהם מוליד ה״נ לא ישתנה למימר אברהם אינו יורש:

ויחשבה וכו׳ לזכות ולצדקה וכו׳ הקדים רש״י לפ׳ זה קודם הד״א אע״ג דהד״א קאי אדלעיל לומר דדוקא לפי׳ זה הראשון דוהאמין בה׳ ר״ל שבזה לא שאל אות לכך שייך לפ׳ ויחשבה הקב״ה לאברהם לזכות ולצדקה אבל לפי׳ הב׳ ה״פ כשהבטיחו על הזרע אע״פ שהוא היה מחזיק עצמו משולל מזכות האמין בה׳ כלו׳ לא שאל באיזה זכות אלא חשבה להקב״ה לצדקה כלו׳ שיחוננו זה בצדקה בלא זכות וגם נתינת הארץ יכול להיות בצדקה אבל על הקיום להתקיים זרעו בה שאל באיזה זכות דהכי מסתבר ליה דודאי א״א להתקיים בה אם לא ע״י זכות שהשיבו בזכות הקרבנות. ומה שהוצרך רש״י לד״א ה״ט דלפי׳ ראשון שא״א שאל אות א״כ מהו זה שהשיבו הקב״ה קחה לי עגלה משולשת וכו׳ וכי זהו אות או מופת. ואם ר״ל קחה לי וכו׳ שע״י שיבתר אותם בתוך יעבור שליח השכינה בין הבתרים לכרות עמו הברית והוא האות מ״מ תיקשי מ״ט דוקא כל אלו המינים עגלה משולשת ועז וכו׳ דלפי׳ שני ניחא הכל שהוא לרמוז בו הקרבנות וכדלקמן בדברי רש״י. ואמנם גם לד״א ק׳ דא״כ לא שייך תיבת אדע הול״ל במה אירשנה א״נ במה יירשוה: