משכיל לדוד · בראשית · פרק 15 · פסוק 9

עגלה משולשת וכו׳ לג׳ פרים וכו׳ פרים טובא איכא אמנם לא קחשיב אלא פרי חטאת שהם לכפרה והא דלא קחשיב פר כהן משיח לפי שהוא איש א׳ פרטי ולא מני הכא אלא דבר השוה לכל נפש כלו׳ לכל הקהל כמ״ש הרא״ם ז״ל וא״ת א״כ היכי קא חשיב פר יה״כ דלא מכפר אלא על הכהנים דמ״ש הרא״ם שמכפר על כל ישראל דכתיב ביה ועל כל עם הקהל יכפר. אחר המחילה ההוא קרא לאו אפר לחוד קאי אלא הכל מאי דכתיב בפרשה ולעולם הפר אינו מכפר אלא על הכהנים בלבד וכדתנן בהדיא בפ״א דשביעית דמה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל. אלא י״ל דכיון דמכפר על כל השבט איקרי כפרת הקהל דשבט א׳ איקרי קהל כדאי׳ בהוריות ואפי׳ מאן דלית ליה הכי מודה בכהנים דאיקרו קהל. והא דחשיב עגלה ערופה אע״ג דאינה קרבן מ״מ לכפרה היא באה וכפרה כתיב בה בקדשים ובפ״ק דהוריות אמרו כפר לעמך ישראל אשר פדית וכו׳ ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים ע״ש. ובעז משלשת דחשיב רבינו שעיר דנעשה בפנים ושעירי מוספין של רגלים וחטאת יחיד נר׳ דהכי הוה גריס לה בב״ר אבל בנוסחא שבידינו מני שעירי רגלים ושעירי ר״ח וחטאת יחיד. ונלע״ד דלפי נוסחת רש״י לא חשיב שעירי ר״ח דאתיא כר׳ יהודה דמש׳ ד׳ פ״ק דשביעית דסבר דשניהן כפרתן שוה על שאין בם ידיעה לא בתחלה ולא בסוף והילכך חד חשיבי אבל השעיר הנעשה בפנים חשוב ליה לפי שמכפר ג״כ על זדון טומאת מקדש וקדשיו כדתנן התם משנ׳ ו׳. וחטאת יחיד חשיב לה לפי שכל אדם ואדם ראוי לה ולא דמי לפר כהן משיח דלעיל ולא קרבנות מצורע ויולדת ודכוותייהו דהיו אנשים פרטיים. ונוסחת ספרים דידן אתיא כר״ש דהתם במתני׳ דמחלק בין כפרת שעירי ר״ח לכפרת שעירי הרגלים מש״ה חשבינהו בתרתי והא דלא חשיב לפום הך נוסחא שעיר הנעשה בפנים. י״ל דהואיל וכפרתו שוה לכפרת הפר אלא שזה מכפר על הכהנים וזה על ישראל אין צורך למימני תרוייהו אלא הזכיר הפר וממילא ה״ה לשעיר. והטעם דכתיב עגלה ועז ואיל ולא נקט פר ושעיר ואיל א״נ עגלה ועז וכבשה. נ״ל דבכל חד נקט אותו שהוא חידוש דהוה ס״ד דלא לממניה. והיינו דבראשונים נקט עגלה כנגד עגלה ערופה שהיא חדוש דאע״ג דלא הוי קרבן שייך בה כפרה. ובשניים נקט עז נקבה נגד החטאת יחיד דהוה ס״ד דלא לימנייה כיון שאינו דרבים כדלעיל. ובשלישים נקט איל כנגד האשם תלוי דהוה ס״ד דכיון דאינו מכפר אלא תולה דלא לימנייה ומ״ש רבינו על תור וגוזל תורים ובני יונה גי׳ ספרים דידן בב״ר תור ובר יונה וכן עיקר וכמ״ש ג״כ הרא״ם ז״ל דהא לא חשיב אלא דחטאת והא דלא הוזכר עשירית האיפה דדלי דלות אתיא אליבא דרשב״י בב״ר דסבר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו ואע״ג דרבנן פליגי ואמרו דעשירית האיפה נמי הראה לו מריבוייא דאת כל אלה לא נקטיה רבינו שאינו קרוב לפשט. וטעמא דרשב״י נ״ל משום דכתיב אפס כי לא יהיה בך אביון ומיירי כשעושים רצונו ש״מ הא לא״ה כתיב כי לא יחדל אביון והואיל ועשירית האיפ׳ מיוחד דוקא לאביון לא רצה להראותו לו דלא ליחלש דעתיה כשיראה שיהיה בהם אביון: