משכיל לדוד · ויקרא · פרק 21 · פסוק 3

הקרובה לרבות וכו׳ הכי תניא בת״כ וקי״ל סתם ספרא ר״י ולשטתיה אזיל כדתניא בפרק הבא על יבמתו אחותו ארוסה ר״מ ור״י אומרים מיטמא לה רבי יוסי ור״ש אומרים אינו מטמא לה ואמרינן דטעמא דר״מ ור״י הקרובה לרבות את הארוסה דאכתי קרובה בבית אצל אחיה כל זמן שלא נשאת ור״י ור״ש סברי אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה ופסקו הפוסקים כר׳ יוסי ור״ש ע׳ בהרמב״ם פ״ב מה׳ אבל וכן בדין דרבי יוסי נימוקו עמו. ומ״מ רש״י ז״ל נסיב לה אליבא דר״מ ור״י משום דמשמעות ל׳ המקרא באמרו הקרובה משמע כוותייהו דלדרשת ר״י ור״ש הול״ל שנתקרבה דהיינו אחר שנתרחקה ע״י אירוסין חזרה ונתקרבה ע״י הגירושין ודע דבין למר ובין למר אליו דכתיב בקרא מדרש לרבות את הבוגרת וה״ט דלא נקט רש״י הכא אלא הקרובה לרבות הארוסה ולא קאמר הקרובה אליו משום דאליו מיבעי לן לדרשה אחריתי ואלא מיהא מאחר שאינו מוכרח בפשט המקרא שתיק רב ורמוזה רמוזי במה שלא הזכיר תיבת אליו:

לה יטמא מצוה. וא״ת א״כ לא הול״ל אלא יטמא בלבד ולא לכתוב לה ואין לומר דבאחותו לבד הוא דאיכא מצוה דממעשה דיוסף הכהן שמתה אשתו בע״פ וטמאוהו על כרחו מוכח דבכלהו קאמר וכן הדין מבואר. וא״כ לה דכתב רחמנא למה לי. וי״ל דאה״נ דמיטמא בלחוד נפקא לן הך דרשה ותיבת לה מיבעי לן לאידך דבת״כ לה יטמא אינו מיטמא לאחרים עמה וכו׳ ע״ש. ורש״י השמיטו לפי שאינו מוכרח ע״פ פשוטו: