משכיל לדוד · בראשית · פרק 45 · פסוק 23

שלח כזאת כחשבון וכו׳ פי׳ דק״ל אמאי כתיב כזאת יתורא הול״ל ולאביו שלח עשרה חמורים וכו׳ ולכך פי׳ שהכתוב בא להודיע שמה ששלח לו עשרה חמורים נושאים וכו׳ לא היה על צד המקרה וההזדמן ולא מפני צורך דבין למ״ש בגמ׳ שהיה יין ישן ובין לדברי האגדה גריסין של פול לא היה צורך לריבוי גדול כזה עשרה חמורים בפרט שלא היה צריך אלא לדרך דכוונתו היתה לשלוח לו איזה רמז בחשבון הזה והרמז הוא זה מבואר בזהר פ׳ בלק באילין כתרין תתאין אית ימינא ואית שמאלא מסטרא דימינא חמרי ומסטרא דשמאלא אתני ותאנא עשרה אינון לכל סטר ובג״כ רמז יוסף לאבוי וכו׳ ע״ש והיתה כוונתו שלא יירא מרדת מצרים דכל אינון כתרין תתאין כבר איהו כפיף לין תחתוי ובזה יש להבין בין מאי דקאמר בגמ׳ ששלח לו יין ישן ובין מ״ש באגד׳ גריסין של פול והיינו שידוע שאין נכפה הדין ונמתק אלא בשרשו ויין ידוע שה״ס דין ויין ישן הוא למעלה בבינה דדינין מתערין מינה ושם ה״ס יין המשומר בענביו ובזה נכפין כל דינין וקליפין בישין דמסטר׳ דימנא וגריסין של פול הם דינין תתאין דמל׳ כדאי׳ בסבא דמשפטים כד תהכון לגבי טינרא דעלמא סמיך עליה אדכרו ליה יומא דתלגא דאזדרעו פולין א״ב גוונין וכו׳ ע״ש. וה״ס שם ב״ן שהוא מלכות ובה נכפין דינין וקליפין בישין תתאין דמסטר שמאלא: