משכיל לדוד · שמות · פרק 1 · פסוק 1

ואלה שמות פירש״י ז״ל אעפ״י שמנאם וכו׳ הרבה דיוקים איכא למידק בדבור זה חדא למה הזכיר רש״י גבי חייהם בשמותן ולא כן במיתתן. ותו היכי מודיע חיבתן במה שמנאם דילמא לאיזה טעם אחר חזר ומנאן ולא משום חיבה. ותו ק׳ קושיא עצומה דרש״י בעי להוכיח שהקב״ה מוציא ומכניס הכוכבים במספר ובשמותן ומייתי ראיה מקרא דהמוציא במספר וכולי. והרי היא ראיה לסתור דבקרא לא כתיב אלא הוצאה לבד. וע״ק דבשמות רבה מייתי קרא דמונה מספר לכוכבים וכו׳ ואמאי נתחכם רש״י לאתויי קרא אחרינא וע״ק דרש״י קאמר שהוא קורא הכוכבים בשמותן דמשמע שמות טובא ומייתי ראיה דכתיב לכלם בשם יקרא דמשמע שם אחד לבד ולפי המדרש ניחא אבל לרש״י קשה טובא. ונלע״ד דרש״י ז״ל מרגיש כמה דיוקים בלשון הפסוק ובפירושו זה מתרץ כלם כאחד הן קדם ק׳ בלישנא דקרא דכתיב ואלה שמות וכו׳ ובשלמא לעיל בפ׳ ויגש ניחא דכתיב ואלה שמות וכו׳ דהא התם מזכיר בשמות לכל הע׳ נפש שירדו למצרים אבל הכא דלא כתיב אלא ראשי השבטים נראה דלא היה שייך למכתב ואלה שמות וכו׳ הבאים דהא לא נשא את שמותם על שפתו. ועוד לפי האמת צריך טעם מ״ש דחזר והזכיר שמות השבטים ולא הזכיר כלם או נימא כלהו כמו התם או לא נימא אין גם אחד וא״נ בעי למיהדר ולמימנינהו הול״ל ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב הבאים מצרימה שבעים ותו לא. תו קשה ליה לרש״י אמאי כתיב בתחלת הספר ואלה הול״ל אלה ואם לומר דמוסיף על הראשונים אדרבא הכא לא שייך לא מוסיף ולא פוסל שהרי אותם שהוזכרו למעלה הם עצמם הנזכרים כאן וא״כ מאי ואלה. תו ק״ל אמאי כתיב הבאים לשון הווה דבשלמא לעיל בויגש כבר יישב שם רש״י על שם השעה קורא אותם באים ולא לתמוה על אשר לא כתב אשר באו והתם ניחא אבל הכא שכבר מספר מיתתן בודאי שיש לתמוה דלא שייך לשון הבאים הול״ל אשר באו. ותו ק׳ אמאי כתיב את יעקב אטו לא ידענא דעם יעקב אתו. ותו דהול״ל אתו דידענא דאישראל דכתי׳ ברישא דקרא קאי. וא״נ בעי למיהדר ולמימני גם יעקב בשמו מ״מ ק׳ מאי את הול״ל כמו בפרשת ויגש יעקב ובניו. וע״ק דהדר וכתב איש וביתו באו וה״ז יתור נפיש. ותו דבתחלה הבאים והדר באו אמאי. והנה כל הקושיות הללו נתכוין רש״י ז״ל לתרץ בפירושו ומעיקרא צריכינן להקדים מאי דאית׳ ברבו׳ פ׳ ויקהל כתוב א׳ אומר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. וכתוב א׳ אומר מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא כיצד יתקיימו ב׳ כתובים הללו אלא כשהקב״ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכלם שם א׳ וכשהוא קורא לכל אחד ואחד בשמו הוא קורא אותו מיכאל גבריאל וכו׳ אין לי אלא למעלה מנין אף למטן שנ׳ ראו קרא ה׳ בשם וכו׳ עכ״ל וכוונת המדרש יובן במדרש אחר דמייתי רש״י בפ׳ וישלח בפ׳ למה זה תשאל לשמי אין לנו שם קבוע משתנים שמותינו לפי העבודה השליחות שאנו משתלחים ע״כ נמצא דכל שינוי שמות המלאכים וצבאות העליונים הוא לגבי התחתונים המקבלים כגון מיכאל נקרא בשם זה שהוא מצד החסד לפי שהוא משולח להגביר החסד לתחתונים וכן גבריאל מצד הגבורה לגבי השפעתו לתחתונים ולכך כשהקב״ה משלחם להשפיע או לאיזה שליחות לתחתונים צריך כל אחד ליקרא בשם מיוחד לפי בחינות שליחותו וכן הוא הענין לגבי השמש והירח וכל המזלות שיש לכל א׳ שם בפ״ע לפי מינוייו להנהגת התחתונים. אבל לגבי מעלה כולם כאחד שכלם נבראו לשמש לבוראם ואין שם שינוי שכל שינוי מדת החסד והדין וכדומה הוא לגבי התחתונים המקבלים כדאמרן אבל למעלה כתיב אני ה׳ לא שניתי וכ״כ המקובלים נמצא דלגבי עבודתם למעל׳ כלם נקראים בשם א׳ שאין שם שינוי שליחות. והשתא מקרא שכתב לכלם שמות יקרא היינו לגבי שליחות׳ ומינויים להנהגת התחתונים ואידך קרא מיירי לגבי עבודת׳ למעלה. וה״ק קרא המוציא במספר צבאם כששולח להשפיע לתחתונים והדר לכלם בשם יקרא כשמכניסם למעלה והיינו דכתיב יקרא בלשון עתיד ולא כתיב קורא. ובאופן זה עצמו קאמר במדרש שמתנהג הקב״ה עם הצדיקים כשמביאן לעולם כל אחד נקרא בשם מיוחד לפי מדרגתו ולפי ענייניו ע״ד אשר שם שמות בארץ ופי׳ רז״ל א״ת שמות אלא שמות כגון ראובן ע״ד ראו מה בין בני וכו׳ רות ע״ש שיצא ממנה דוד שריוהו וכו׳ וכן בצלאל ע״ש חכמתו וכו׳ וכן כלם וכשמסלקם מן העולם כולם בשם א׳ כמו שהוא בצבא מעלה ומעתה מובן שפיר הך קרא ותו לק״מ מכל מה שהרגשנו וה״ק ואלה שמות וכו׳ שנמנו למעלה בחייהם בפ׳ ויגש בשמות רבים כל אחד לפי ענינו וזה היה באותה שעה שהיו באים מצרימה שהיו בחייהם אבל עכשיו כלם כלומר ראובן ושמעון וכו׳ נכללים את יעקב בשם יעקב ע״ד הכוכבים והמלאכים העליונים שלגבי מעלה כשמכניסם כלם בשם א׳ והיינו דכתיב את יעקב איש וביתו באיש שהוא יעקב נכלל כל ביתו עכשיו שאני קורא באו דהיינו לאחר מיתתן. ובזה מה נמלצו לחכי אמרי נועם המדר׳ דאי׳ בילקוט את יעקב מהיכן באים כלם מכחו של יעקב עכ״ל. והוא מובן מעצמו א״צ לבארו ומעתה נתפרשו דברי רש״י וה״ק אעפ״י שמנאן בחייהן בשמותם חזר ומנאן במיתת׳ אבל לא בשמותם אלא כיילינהו לכלהו בשם יעקב להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבי׳ שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותן כלו׳ ההכנסה היא במספר אבל לא בשמותן וההוצאה היא בשמותן ולפי שראה רש״י דבמדר׳ מייתי קרא דמונה מספר וכו׳ דההוא קרא מיירי בהוצאה וסמך אקרא אחרינא על ההכנסה וכמו שפי׳ המד׳ בפ׳ ויקהל לכך נתחכם רש״י לאתויי אידך קרי דמיירי אהכנסה שהוא הנדרש כאן דהכא כהכנסה קיימינן וכדלעיל: