את הברכה ע״מ וכו׳. דק״ל דמשמע שהברכה בעצמה היא שישמעו וכו׳ והא ליכא למימר דלא שייך בזה ברכה שהרי הבחירה בידם ומתרץ ע״מ וכו׳ והטעם דלא כתיב אם תשמעו כדכתיב אח״כ והקללה אם לא תשמעו י״ל שהוא ע״ד ובחרת בחיים וה״נ רצה לרמוז להם אני מורה אתכם אשר תשמעו ומש״ה לא פירש״י ז״ל אשר תשמעו אם תשמעו שהרי מצינו אשר במקום אם כדפירש״י גופיה בפ׳ ומולדתך אשר הולדת אם תוליד והרא״ם ז״ל הניחו בצ״ע ולפי האמור ניחא דאדרבא קרא קפיד דלא למכתב אם ושינה לישניה מברכה לקללה לרמוז האמור ולכך הוכרח רש״י שלא לפר׳ אם אמנם כדי לישב משמעות פשט המקרא הוצרך להוסיף על מנת:
קריאה במקור
משכיל לדוד · דברים · פרק 11 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745