משכיל לדוד · בראשית · פרק 45 · פסוק 27

את כל וגומר סימן וכו׳ ממה שתפס רש״י אלו שתי תיבות את כל וגומר ש״מ דמהכא הוא דקא דריש לי׳ דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ור״ל שלא דיברו אלא דבר אחד מכל דברי יוסף ומיד האמין כיון ששמע אותו הדבר ומה היה זה הדבר אלא מוכח שאיזה סימן נתן להם וממה דסמך וירא את העגלות וכו׳ דרשו דהסימן שהיה בפ׳ עגלה ערופה והא דכתיב עגלות בל׳ רבים אפשר שהענין היה כך דהא ודאי לא מסתבר שעד אותה שעה לא לימד יעקב דין עגלה ערופה שהרי כל מה שלמד משם ועבר מסר לו כדילפי׳ מבן זקונים אלא נוכל לומר שכשהלך יעקב ללוות את יוסף דמסתמא לא פטרו בלא לויה [וכמ״ש ג״כ הנח״י] הגיעו למקום שהיה מכוון בין שתי עיירות ואז שאל יוסף את אביו כה״ג מאי אם נמצא הרוג מכוון בין שתי עיירות מי מביא עגלה ערופה הקרובה אמר רחמנא והכא תרתי קרובות נינהו ובודאי שיעקב השיבו דהך מלתא במחלוקת אם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם דאם נימא אפ׳ לצמצם דשתיהן מביאות שתי עגלות ואי נימא דא״א לצמצם שתיהן מביאות עגלה א׳ בשותפות ופלוגתא דר״א ורבנן היא בפרשת עגלה ערופה וזהו עגלו׳ בל׳ רבים ששלח לו:

ותחי וגומר שרתה וכו׳ דאי כפשוטו לא הול״ל אלא ותחי רוחו דהא חזי׳ שעל יעקב מדבר אלא לדרשא: