רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 32

וכל מעשר בקר וצאן כל אשר וגומ'. מצד ענינו למדנו שזה המעשר נאכלים לבעלים ג"כ בירושלם ולמדנו שאין זה המעשר נוהג אלא בבקר ובצאן והיה זה כן כי הם ראויין לקרבן מבין שאר הבהמות ולפי שאמר כל אשר יעבור תחת שבט שהוא מורה שיעבור מעצמו. למדנו שמעמידין אמותיהם בחוץ כדי שיבאו הטלאים והעגלי' מעצמם לקולם ומונין אותם אחד אחד ומקדשין העשירי והוא מבואר שאי מעשרין אלא הטלאים משנה זו כי התורה הקפידה גם בזרעים שלא יעשרו מזרע השנה על חברתה שנאמ' עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השד' שנה שנה וכ"ש שתקפיד בזה בבהמה שמשתנה ענינה יותר בשנה שנה ומזה ג"כ יתבאר שאין מעשרין מהצאן על הבקר ולא מהבקר על הצאן ולפי שאמ' העשירי יהיה קדש לה'. למדנו שאינו נוהג במוקדשין כי הם קדש קודם עברם תחת השבט ולמדנו עוד מזה שהעשירי יחוייב שיהיה לו צד אפשרות להיות קדש אל לא יחוייב שיהיה תמים שכבר אמר אחר זה לא יבקר בין טוב לרע להורות שאף על פי שהוא בעל מום כבר יהיה מעשר ולזה לא יתכן שיהיה מעשה בהמה מי שלא היה לו שעת הכושר להיותו קדש כמו כלאים ונדמה ויתום ויוצא דופן ומחוסר זמן והטרפה גם כן אינה מעשר שנאמר כל אשר יעבור והטרפה אינה עוברת רוצה לומר שאין מדרכה להיות עוברת שהרי היא הולכת למות. וראוי שתדע שהעוברים תחת השבט שהוא ראוי שימצא שם עשירי בעת צאתם נפטרו ביד מעשר ואף על פי שלא יהיה שם עשירי בסוף המנין ומה שיעבור מהם שאין ראוי שימצא לו עשירי לא נפטר מיד מעשר ומתעשרים כשימצאו לו נולדים אחרים להשלים המנין והוא מבואר שהעשירי הוא מה שהוא עשירי לפי מאמר המונה והוא אשר אפשר בו הטעות כמו הט' והי"א והנה אלו הם קדשים מצד המאמר אבל אינם מעשר בהמה כי אינם עשירי על דרך האמת וראוי שתדע שמה שהוא פק אם הוא חייב במעשר אם לא הוא פטור מן המעשר כי אולי הוא פטור מן המעשר ואין אני קורא בו העשירי יהיה קדש ולזה יהיה לפי מה שאחשוב הלקוח והנתן במתנה פטור מן המעשר שמא נתעשר מיד בעליו אלא אם היה לקוח או נתן והוא עדיין מחוסר זמן כי אז ידוע שלא נתעשרו עדיין וכבר יתבא' זה באופן אחר והוא שהתורה לא חייבה במעשר אלא מה שיעבור תחת השבט שנאמר כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש ולזה יתבאר שכל מה שמכר או נתן או אכל קודם שיעבור תחת השבט פטור מן המעשר והנה יעבור תחת השבט משעת כניסת לדיר להתעשר והנה הנתינה והלקיחה לא יפטרו מהמעברה תחת השבט אלא כשהיה ראוי לזה ביד הבעלים כמו מחוסר זמן לא נפטר מן המעשר בלקיחה ומתנה כי אמרו כל אשר יעבור תחת השבט ייחד בו אשר עבר תחת השבט מן הראוים לעבור וזה מבואר מצד השרשים הוללים ובכלל הנה התורה ביארה אסור טבל בזרעים והם יותר ראוים בזה הדין מהבהמה כי יש בהם חיוב תרומה ומעשר ותרומת מעשר ולזה הוא מבואר שאין אסור טבל בבהמה ולזה לא יאסר לו לאכל ממנה ולמכור ולתת קודם שנתעשר. והנה התור' ביאה במחוסר זמן שהזמן מונעו מלהקריב ולא זכר זולת זה כי מיום השמיני ירצה לקרבן אשה אף על פי שלא נתעשר וזה מה שיורה שהלקיחה והנתינה פטורים ממעשר בהמה: