לא יבקר בין טוב לרע וגומ'. רוצה לומר שאפילו אם היה העשירי בעל מום או כחוש אין ראוי להמתין שיעבור תמים או שמן ויקדשנו אלא העשירי בעצמו יהיה קדש היה בעל מום או תמים כחוש או שמן והנה הזהירה התורה שלא לשנות מעשר בהמה מה שלא הזהיר זה במעשר שני לפי שיש במעשר בהמה דבר הוא קדוש למזבח ולזה היתה קדושתו יותר חמורה ולזאת הסבה בעיני צוה שלא ימירנו שאם ימירנו יהיה קודש הוא ותמורתו כמו העניין בשאר קדשי מזבח ואמר בו לזאת הסבה גם כן שלא יגאל לבעלים ולזה הוא מבואר שאינו נמכר לאחרי' כי אם היה אפשר שימכר לאחרים היה ראוי שיהיו הבעלים קודמים בזה והוא מבואר שזה האסור הוא כשהיה תמים אמנם היה בעל מום הרי הוא נאכל במומו והרי הוא חולין לכל דבר כמו העניין בבכור בעל מום כמו שיתבאר בפרשת ראה אנכי. ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819